כשעשיתי דיאטה לפני כ17 שנים, ירדתי כ 40 ק"ג, הייתי מאושרת מהירידה כמובן, הרגשתי הצלחה והישג. באותו זמן הייתה לי חברה תופרת. היא שכנעה אותי (עלי להודות, לא היה קשה במיוחד) להצר את הבגדים ולהתאימם למראה החדש שלי.

אתה גם יצאתי למסעות רכישת בגדים חדשים, שהיו כמובן בסגנון שונה לחלוטין מהסגנון הקודם. נהניתי מהיכולת לקנות בגדים בכל חנות שרציתי, לקנות בגדים זולים יותר, וכמובן בסגנונות שונים.

השגרה הסתיימה במעבר לשנתיים בארצות הברית, שם היה שינוי במזון, מחסור בחברות, אין סוף חנויות ומבצעים ולידת תינוקת. ההשמנה כמובן זחלה אט אט. הצטערתי שחסרו לי הבגדים, שהצלחתי להשיג בפעם הקודמת. היו לי כמה בגדים שנתפרו במיוחד עבורי, בגזרה שהחמיאה לי למרות ההשמנה, ובגלל ההצרה, רק יכולתי להסתכל עליהם בצער.

חזרתי לארץ עם תינוקת וכמה קילוגרמים  (טוב קצת יותר מכמה) מיותרים. ההתאקלמות בארץ הייתה קשה לא פחות מההתאקלמות בארצות הברית. והקשיים הביאו לפניה הרגילה לניחום באוכל ולהעלאת עוד קילוגרמים. הפתרון היה לפני כאחת עשרה שנים סדנא בווינגט. המאמץ היה עצום, גם פיזי וגם משפחתי, והיו תוצאות טובות מאוד. שוב ירדתי כ 40 ק"ג.

הפעם למדתי, לא כדאי להצר את הבגדים. פשוט העליתי אותם למעלה. הייתי בטוחה שהפעם אשאר רזה לתמיד. לא העליתי על דעתי שאפול שוב. אך הנפילה הגיעה.

מה אעשה הפעם? האם אשמור את הבגדים? אני חושבת שכן. שוב אשלח אותם לגלות למעלה. בתקווה שלא יחזרו. ומה אתם עושים?