"העניין הוא שסוף סוף הצליחו לשכנע אותי להיעזר בסביבה תומכת. הפכתי לקונפורמיסטית. מחליא. אני לא יכולה להעביר יום אחד עם העמדת הפנים הזאת. כמה טוב להיות אחד משלהם. ש ק ר!

הרי אני לא הם ואיזה עניין יש לי להתקבל במכוני התיקון שלהם כדי לקבל מראה רובוטי אחיד, שנקרא "נורמטיבי"? הרי זו לא באמת אני. זו רק התגלמות של ה"אני" המשופר שלי, שלא מטריד את מנוחתם של ה"נורמטיבים". אני לא מזיקה לאיש, רק שונה. למען האמת, אני יותר מזיקה לעצמי מאשר לסביבה - וגם זה רק במונחים שלהם. 

מי בכלל צריך להיות אחד משלהם? טוב לי כפי שאני ואין לי צורך לפעול להשגת משהו רק כי הם החליטו שהוא טוב". 

הגישה הזו רווחה בקרב רבים מאתנו. למעשה, לכולנו נדמה שאנחנו לא באמת משתלבים בחברה. העניין הוא שאם כולם חשים כך, מי לעזאזל חשב שהנורמה היא משהו לשאוף אליו? היו הגרסה האותנטית והטובה ביותר של עצמכם, לא פחות מזה. 

אני.