סוכרת גבולית? אבחון מאוחר ולקוי של מחלת הסוכרת מוביל לטיפול רשלני

 

מספר חולי סוכרת מבוגרים (סוכרת סוג 2) בישראל נאמד בכ- 400 אלף. לכל הדעות מדובר כאן על מגיפה שאופיינית לא רק לישראל אלא לכל העולם המערבי. סוכרת מבוגרים מהווה כ- 95% מכלל מקרי הסוכרת בישראל. יחד עם זאת יותר ויותר צעירים ואף ילדים נכנסים למעגל חולי הסוכרת שנחשבה פעם נחלתם של המבוגרים. כ- 50% ממקרי הסוכרת שמופיעים בקרב ילדים הינם למעשה סוכרת מבוגרים.

אך האם האומדן של חולי הסוכרת אמיתי? כלומר האם זה המספר המדויק של אלה שניתן להגדירם באמת כחולי סוכרת? וברמה האישית השאלה היא – האם אדם שצריך להיות מאובחן כחולה סוכרת אכן מאובחן ככזה בזמן? ברור כמובן שככל שהאבחון יעשה מוקדם יותר המספר הכולל של הנחשבים לחולים יגדל.

לצורך מתן תשובה לשאלה זו אנחנו צריכים להגדיר את התופעה - חולה סוכרת. מי נחשב לחולה סוכרת? במילים פשוטות מאיזה ערך של סוכר בדם מחליטה הרפואה שאדם יחשב כחולה סוכרת וראוי להתייחסות רפואית? למעשה אנו דנים כאן בשאלת האבחון והזיהוי של חולי הסוכרת.

הנחת היסוד שעליה מבססת הרפואה את הפרקטיקה שלה היא שאדם לא זקוק לטיפול ולהתייחסות עד לרגע שמוכח ללא כל עוררין שהוא חולה. משמע, כאשר האדם יאובחן כחולה המחלה כבר תהיה בשלב דיי מתקדם.  האם גישה זו נכונה?

ערכי הסוכר בדם הנחשבים לתקינים בעיני הרפואה נעים בטווח של 70- 110 מ"ג/ד"ל. אדם שערכיו לא יעלו משמעותית מעל טווח זה יחשב בעיני הרופאים כלא ראוי להתייחסות מיוחדת. אולם השאלה שצריכה להישאל כאן היא – מדוע הטווח התקין הוא רחב כל כך? האם משום שזה בסדר להיות ברמת סוכר 110 או משום שאין הצדקה מבחינת הרפואה להציע טיפול תרופתי למי שרמת הסוכר שלו בדם נעה סביב 110? או משום שברמת סוכר זו אין עדיין עדות לסיבוכים משמעותיים? נדון בשאלות אחת לאחת.

 

האם זה בסדר להיות ברמת סוכר 110?

 

הרפואה תאמר שכן, שזה נסבל ולא תנקוט בשום פעולה מלבד המלצות תזונתיות רפות ושגויות שמוטב לא לתת אותן למטופל, כיוון שהן רק יחריפו את מצבו.

גישתי טוענת – שהערך התקין של הסוכר בדם חייב להישאר סביב 70 ואף נמוך מזה. למעשה הערך התקין באמת של הסוכר יכול לנוע סביב 60-65. המשמעות היא שהרפואה מאפשרת לרמת הסוכר בדם לגדול ב- 70% לפני שהיא תתייחס בכלל לאדם כחולה סוכרת! כיצד אני קובע שהערך התקין באמת הוא נמוך כל כך?

על סמך מחקרי אוכלוסיות בריאות. רמת הסוכר בדם באוכלוסיות שם מחלת הסוכרת איננה מוכרת היא נמוכה אף מ - 70. אם כך ברור שכל עלייה קבועה מהערך התקין, הנמדד בדרך כלל אחרי 8 שעות צום, משמעה התרחקות ממצב של בריאות אופטימלית. ועכשיו רק נשאלת השאלה - כמה זמן צריך לחכות ועד לאיזו נקודה כדי לומר לאדם: הזהר, הסוכר שלך בדם עולה ועולה, כנראה משום שאורח החיים והתזונה שלך שגויים?

גישת ההיגיינה הטבעית לא מספקת תרופות כזב ואשליות, היא לא מחכה שהאדם יהיה חולה דיו כדי להתחיל להתריע בפניו שהוא מוביל את עצמו ככל הנראה בכיוון שגוי. היא תזהיר אותו ככל האפשר מוקדם יותר שכדאי שיערוך שינוי משמעותי כדי לשנות את מהלך העניינים ואת התוצאות. היא תזהיר אותו שהליכה בכיוון הנוכחי תוביל אותו כמעט בוודאות להגדרה של חולה גם על ידי הקריטריונים של הרפואה. או אז יבוא איליו הרופא בהצעה מידית "לאזן" את הסוכר על ידי תרופות. בדרך כלל הוא לא יציע לו שום שינוי תזונתי משמעותי משום שהוא לא הוכשר לכך ואינו מבין בזה. במקרה הטוב הוא ייתן לו כמה שבועות של חסד להוריד משקל וישלח אותו לדיאטנית שתיתן לו תזונה לקויה שמחמירה את מצבם של חולי הסוכרת.

 

הרפואה מצפה לקיום הצדקה ממשית מבחינתה כדי לספק טיפול תרופתי

 

כאמור עד שערכי הסוכר לא יגיעו ל – 110 הרופא לא יתייחס אליך כבר טיפול, אפילו לא טיפול מניעתי. זו לכשעצמה רשלנות מקצועית קשה משום שכיום הרפואה איננה עושה דבר כדי למנוע מאלה שנמצאים על מסלול בטוח להגעה לסוכרת לחלות. לחולה לא ניתן שום הסבר אמיתי, מדעי, מדויק לגבי הגורמים למחלה והאמצעים הטבעיים, תזונתיים שבהם ניתן לטפל בקלות במניעתה בשלביה המוקדמים ועוד לפני כן. מבחינת הרופא אין הבדל מעשי בין המניעה לטיפול, שניהם מטופלים באמצעות תרופות. גישתו של הרופא היא אדישה, פאסיבית, פאטליסטית -  אין מה לעשות מלבד לחכות שהמטופל יגיע להגדרה של חולה ואו אז להתחיל להציע לו תרופות. זו גישה מטופשת, רשלנית ופושעת נגד בריאות הציבור.

אולם ברור לרופאים שהם אינם יכולים להפוך את כל האוכלוסייה לתלויה בתרופות כיוון שהם מסתכנים בהתמרמרות חברתית בקני מידה גדול וזה לכשעצמו מהווה שיקול נוסף בהמתנה הארוכה להתגלות המובהקת של סימני המחלה. לדעתם, רק כשהמצב ממש חמור ויש כבר סימפטומים ברורים של המחלה, השתנה תכופה, צימאון, יובש בגרון, רעב תכוף ועוד תהיה היענות מספקת של המטופל לטיפול התרופתי שהם יציעו לו. לכן הם ידחו את הקץ עד כמה שניתן.

מנקודת מבטינו ברור שיש הצדקה לטפל באדם שהסוכר שלו נע סביב 110 ואף הרבה פחות מזה. ברור גם שזו רשלנות מקצועית ועוול מוסרי לא לומר מילה לאדם שבריאותו הולכת ומתדרדרת על כך שהוא עלה על מסלול מסוכן שיוביל אותו לעתיד כלל לא וורד כחולה סוכרת. יוצא מכך שההמתנה במשך שנים להגעה של האדם למצב חמור מספיק הינה התייחסות רשלנית שמובילה מאות אלפי אנשים להמשיך בהרגלי התזונה הגרועים שלהם עד כדי הרס תפקודי ואורגני מתקדם בגופם. לאחר נקודה זו יצטרך המטופל למאמצים לא פשוטים כדי להחזיר את הגלגל לאחור. מבחינתנו ההגדרה של חולה סוכרת צריכה להיות מוקדמת בהרבה, כבר בהגעה לערך סוכר של 80-85. אם ערך זה עקבי, וכדאי לבדוק אותו מידי כמה חודשים אחרי 8 שעות צום, הרי שניתן להגיע למסקנה ודאית שאתם מפתחים את מחלת הסוכרת. אף אחד לא יכול להבטיח לכם כמובן שהגעה לרמה של 110 או 130 מנקודה זו לא תהיה מהירה מאוד. ראיתי כבר מספיק מקרים שבן לילה הסוכר קפץ אצלם ב 30-100 נקודות.

ניתן לומר אם כן מנקודת מבטנו שמספר חולי הסוכרת בישראל הוא לפחות פי ארבע מהמספר המוצהר, אם לא יותר מזה. קיימת קורלציה גבוהה בין עודף משקל ואפילו קל לבין שומנים גבוהים בדם ובין סוכר גבוה בדם. לא זכור לי שראיתי אי פעם בדיקות סוכר בדם תקינות לחלוטין בקרב אלה שפנו אלי מכל סיבה שהיא. התזונה המערבית הרגילה עתירת השומנים והחלבונים חייבת לגרום לעלייה בגלוקוז והקצב של הגעה למחלה תלוי בעיקר בשילוב של פרמטרים תזונתיים ושל אורח חיים וגם פרופיל גנטי.

לכן המלצתי היא לא לחכות בשום פנים ואופן שהסוכר בדם יגיע ל- 110. סוכר בדם שמגיע ל- 85 מחייב מעקב ואפילו נקיטת פעולות מניעה מידיות. אל תשכחו שהמחקרים מצביעים בבירור על כך שהנזקים של סוכר גבוה לכלי הדם, לכליות וללב (שמעיד על רמת אינסולין כרונית גבוהה בדם) מתחילים כבר בעליה קלה של הסוכר בדם ולא רק כשהסוכר מגיע ל- 110.

 

לחכות לסיבוכי הסוכרת זה כמו לחכות לתאונת דרכים ודאית

 

ההמתנה של הרפואה להתגלות הסימפטומים שהם הסיבוכים הראשוניים הנלווים למחלת הסוכרת היא איוולת גדולה. מדוע לחכות להרס הגוף ואיבריו כדי לספק לאחר מכן טיפול תרופתי עלוב וכושל שאין ביכולתו להוביל לריפוי מהמחלה (כך מצהירים הרופאים עצמם)?

ברור שאם יש דרך למנוע את המחלה ואת סיבוכיה מלכתחילה ההיגיון הפשוט מחייב שיש להכריז עליה ברבים ולעשות ככל הניתן כדי שמטופלים יאמצו אותה. ואומנם יש דרך כזו, המוכחת מדעית וקלינית, שמובילה לריפוי מסוכרת גם במצבים מתקדמים ביותר. לגישה הזו קוראים תזונה טבעית ואני קורא לה "תזונה כירורגית". לעומת הגישה התרופתית המטפלת זמנית בתוצאה של המחלה ולא בגורמיה, שמנציחה את החולי ומאפשרת את ההתפתחות של סיבוכיה הקשים (נזקים לכלי הדם, למערכת העצבים, לכליות, לראייה ועוד), שפותרת את המטופל לקחת אחריות להתפתחות של המחלה שלו ולתקן את המשגים שהובילו אליה מציגה "התזונה הכירורגית" גישה שפויה, מדעית, מוכחת, אחראית, זולה ומטיבה עם האדם, עם משפחתו ועם החברה כולה.

כחברה וכפרטים, אין טעם לדחות את הטיפול הפשוט באמצעות תזונה טבעית-כירורגית ולקבל את הטענה הכוזבת, הבלתי מדעית והבלתי אחראית של הרופאים שאין ריפוי למחלת הסוכרת.

אל לכם להעדיף את ההנאה הרגעית, הנובעת מהתמכרות כרונית והרגלים קלוקלים, על פני בריאות אמיתית, איתנה, חופש ממחלות ואי תלות ברופאים ובמערכת הרפואית. קחו אחריות ולמדו איך למגר הרגלים מזיקים והתמכרויות למזון מחליא באמצעות גישה כוללת, "היגיינה טבעית", המתייחסת למכלול הגורמים המשפיעים על ההחלטות של האדם ומספקת לו אמצעים להתמודד איתם ביעילות ולהגיע להחלטות התורמות לרווחתו ובריאותו לאורך זמן.

 

 

מקורות:

 


ברקוב. ר, בירס. מ, פלטשר.א:  מרק – המדריך הרפואי השלם, 2002, זמורה ביתן, הד ארצי, כנרת.


 


Allen FM: Prolonged fasting in diabetes. Americ. Jour. Of the Medic. Scien 1915; 159, (4): 480-485.

American Diabetes Association. "type 2 diabetes in children and adolescents". Diabetes Care 23(2000): 381-189.

Anderson JW: "Dietary fiber in nutrition management of diabetes", In: G Vahouny, V. and D. Krichevsky (eds): Dietary fibers: Basic and Clinical Aspects, pp. 343-360. New York: Plenum Press, 1886.

Anderson JW, Gustafson NJ , Bryant AC, et al: "Dietary fiber and diabetes: a comprehensive review and practical application". J. Am. Diet. Assoc. 87 (1987): 1189-1197.

Barnard RJ, Lattimore L, Holly RG, et al: "Response of non-insulin-dependent diabetic patients to an intensive program of diet and exercise". Diabetes Care 5 (1982): 370-374.

Barnard RJ, Massey MR, Cherny S, et al: "Long-term use of a high-complex-carbohydrate, high-fiber, low-fat diet and exercise in the treatment of NIDDM patients". Diabetes Care 6 (1983): 268-273.

Berger W: Incidence of severe side effects during therapy with Sulfonylureas and biguanides. Hormone and Metabolic Research supplement 1985; 15: 111-5.

Campbel TC: The China Study, The Most Comprehensive Ntudy of Nutritionever Conducted and the Startling Implications of Diet' Weight Loss and Long term Health, Benbella Books, Dallas, Texas, 1995.

Diabetes Prevention Program Research Group: "Reduction in the incidence of type 2 diabetes with lifestyle intervention of Metformin". New Engl. J. Med. 346 (2002): 393-403.

Fleming RM: "The effect of high-protein diets on coronary blood flow". Angiology 2000 , 51(10) :817-826.

Fraser GE: "Associations between diet and cancer, ischemic heart disease and all-cause mortality in non-Hispanic white California Seventh-Day-Adventist",  Am J. Clic. Nutr. 70 (Suppl.)(1999):5325-5385.

Griffin Kl: "New lifestyles: new lifestyles, hope for kids with diabetes". Milwaukee Journal Sentinel 22 July 2002: IG.

Gueris J et al: Insulinemia in obese before and after fasting therapy. Journal Annuel Diabetologie Hotel Dieu (Franc) 1969; 10: 287-292.

Himsworth HP: "Diet and the incidence of diabetes mellitus". Clin Sci. 2(1935): 117-148.

Himsworth H: Diet in the etiology of human diabetes. Proceedings Of the Royal Society of Medicine 1949; 42: 323-326.

Hollenbeck C. et al: The effects of variations in percent of naturally occurring complex and simple carbohydrates on plasma glucose and insulin response in individuals with non-insulin dependent diabetes mellitus. Diabetes 1985; 34: 151.

Howard BV. Lipoprotein metabolism in diabetes mellitus. Jurnal of Lipid Research 1987; 28: 613-628.

Insulin therapy may promote atherosclerosis. Family Practice News, March 1, 1992, p.42.

Jenkins DJA, Wolever TMS, Bacon S, et al: "diabetic diets: high carbohydrate combined with high fiber". Am J Clin Nutri. 33 (1980): 1729-1733.

Kahn HA et al: Association between repotted diet and all-cause mortality. Ameri. Jour. Of Epidemiology 1984; 119,5: 775Kittagawa T, Owada M, Urakami T, et al: "increased incidence of non-insulin-dependent diabetes mellitus among Japanese schoolchildren correlates with an increased intake of animal protein and fat". Clin. Pediatr. 37 (1998): 111-116.

Kawate R: Diabetes mellitus and its vascular complications in Japanese migrants on the island of Hawaii. Diabetes Care 1979;2:161-170.

Kolterman OG et al: The acute and chronic effects of Sulfonylureas therapy in type 2 diabetes subjects. Diabetes; 33: 346-54.

Marshall J, Hamman RF and Baxter J: "High-fat, low-carbohydrate diet and the etiology of non-insulin-dependent diabetes mellitus: the San Luis Valley Study", Am J Epidemiology. 134 (1991): 590-603.

Mccarty MF: Maturity-onset diabetes – toward a physiologically appropriate management. Medical Hypothesis (England) 1981:7(10):1265-1285.

Meyer KA, Kushi LH, Jacobs DR, Jr, et al: "carbohydrates, dietary fiber and incident type 2 diabetes in older women". Am. J. Clin. Nutri. 71 (2000):921-930.

Snowdon DA: Animal product consumption and mortality because of all causes combined, coronary heart disease, stroke, diabetes, and cancer in Seventh-Day-Adventist. American jour. of Clin. Nutri. 1988; 48: 48-739.

Snowdon DA and Phillips RL: "Doses a vegetarian diet reduce the occurrence of diabetes?" Am J Publ. health 75 (1985):507-512.

Story L, Anderson JW, chen WL, et al: "Adherence to high-carbohydrate high-fiber diets: long term studies of non-obese diabetic men". Journ. Am. Diet. Assoc. 85 (1985): 1105-1110.

Sweeny J: Dietary factors that influence the dextrose tolerance test: A preliminary study. Archives of Internal Med. 1927; 40-818.

Tsunehara CH, Leonetti DL and Fujimoto WY: "Diet of second generation Japanese-American men with and without non-insulin-dependent diabetes". Am J Clin Nutri. 52 (1990): 731-738. 

Tuomilehto J, Lindstrom J, Eriksson JG, et al: "prevention of type 2 diabetes mellitus by  changes in lifestyle among subjects with impaired glucose tolerance". New Engl. J. Med. 344 (2001): 1343-1350.

Vessby B et al: Improved metabolic control after supplemented fasting in overweight type 2 diabetes patients. Acta Medica Scandinavia 1984; 216:67-74.

West K. Epidemiology of Diabetes and Its Vascular lesions. New York: Elsevier, 1978, pp. 353-402.

 West KM, and Kalbfleisch JM: "Glucose tolerance, nutrition and diabetes in Uruguay, Venezuela, Malaya and east Pakistan". Diabetes 15 (1966): 9-18.

West KM, and Kalbfleisch JM: "influence of nutritional factors on prevalence of diabetes", Diabetes 20 (1971): 99-108.

Zoler LZ: Insulin therapy discouraged in type 2 diabetes patients. Family Practice New, Sept.15, 1993, pp.1 ,26.