לסלוח ולשכוח.

אילו בעבר הייתי נותנת את דעתי למלים אלו באנגלית, הייתי שמה לב מייד שהן הולכות יד ביד. את הנטיה הכמעט כפייתית למשחקי מלים ירשתי מאבא שלי, כך שאין לי ספק שהייתי שמה לב.

היום ישבתי עם עצמי וניתחתי את זה קצת יותר לעומק.

חשבתי על כך שבחרתי לשכוח, בחירה קצת אינסטינקטיבית, כמו מנגנון הגנה כזה שהופעל חלקו בלי משים. הבחירה הזו הייתה הראשונה בחיי שהייתה משיקולים הקשורים אליי בלבד, שבאה להגן רק על עצמי. השכחה הזו היא שאיפשרה לי לצאת מטיפול נמרץ כשכמעט הלכתי להצטרף לסבא שלי ז"ל.

אילו הייתי חושבת על זה באנגלית הייתי מבינה מייד: לשכוח זה בשביל לקבל Forget is for-get.
אבל טוב ששכחתי לחשוב באנגלית. אחרת הייתי ממשיכה לסלוח והרי Forgive is for-give ואני הייתי זקוקה כל כך לקבל, לתת לעצמי משהו. לא היה לי שום דבר לתת. הייתי מרוקנת לגמרי. אי אפשר לסלוח ככה כי אי אפשר לתת מה שאין.

והזמן עשה את שלו והזכרונות החלו לצוף ולהציף אותי. אבל אני כבר מספיק חזקה כדי להתמודד איתם בערנות מוחלטת ועכשיו אני מחפשת לסלוח. לשכוח כבר לא אוכל וגם לא רוצה, כי אני מסרבת לחזור על טעויות העבר ובשביל זה צריך לזכור.

אני יודעת ומרגישה שרק כשאצליח לסלוח לך ולמעשה הרבה יותר לעצמי, יהיה ללב שלי סיכוי להשתקם.