אז בזכות החתולים שהחליטו לילל, ולהילחם מחוץ לחלוני, וגרמו לי לנדודי שינה. החלטתי לכתוב קצת על אחד מהקשיים הגדולים ביותר שיש לי.

קושי שקשה לי להגדיר אותו במדוייק.

בצורה הכי בסיסית, אפשר להסביר את הקושיי שלי כדחיינות כרונית. אבל לצערי (ולשמחתי) היא הרבה יותר מקיפה וסבוכה מזה.

ולמי שכרגע מבולבל, אני תכף מסביר... אני תמיד משווה את חיי לאלו של הארנב מעליסה בארץ הפלאות שתמיד מסתובב ואומר "אויי, אני מאחר!!". כך אני חיי את חיי.  אני עובד ב-3 עבודות, פעיל חברתי (אבל לא ברמה שהייתי מעוניין), מילואמניק פעיל, ועוד, ועוד. ולצערי הרב, אני לא פעם מגיע למצבים שאני מרגיש ששם הפוסט שבחרתי (צפסת מרובה לא תפסת) יותר ממתאר אותי.

הבעיה היא, שבסוף מרוב עיסוקים ופעילויות אני מתיש את עצמי לחלוטין, ולעיתים אני לא מספיק לבצע התחייבויות שלהם התחייבתי

הפתרון הקל ביותר הוא להגיד "אז בוא ותצמצם דברים", אבל הבעיה היא שאני אוהב את העיסוקים הרבים שיש לי, אני אוהב שיש לי תחומי עניין רבים, ויהיה לי קשה מאוד לוותר עליהם. מה גם, שכאשר אני נתקל במצבים שאני ללא עיסוקים, ודברים לעשות, אני פתאום מרגיש שיעמום. וזו בדיוק הבעיה שלי שקשה לי להסביר אותה.

אם מישהו חווה אותו דבר, אני אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם העומס, והאם אתם אוהבים את הצד הזה שבכם.

נ.ב

פוסט זה מוקדש לכול אלו שנעלמתי להם לאחרונה. זה לא פוסט של תירוץ אלא של הסבר

נ.נ.ב

ולכול אלו שחושבים לנתח אותי, ולהגיד שאני בורח מעצמי. אז הרשו לי להרגיע אתכם, ולכתוב שאחת לזמן מה אני מפנה קצת זמן לעצמי על מנת לנוח ולעשות דברים שאני אוהב לעשות.