"צריכים להכניס ריטלין למים של הכנסת "רחבעם זאבי גנדי ז"ל לפני כעשר שנים בישיבה של ועדת הכנסת בה השתתפתי, במסגרת דיון בנושא ריטלין [1], אמר גנדי שראה בהתנהגות רבים מחברי הכנסת סימנים לADHD   את המשפט הזה שעורר צחוק רב בקרב המשתתפים בישיבה. במהלך השנים מצאתי שפוליטיקאים רבים הינם בעלי ADHD  גם בעולם ג'ון קנדי, תומס ג'פרסון, אברהם לינקולן, אייזנהאוור ועוד , ויום למחרת הבחירות שהכוכב הגדול בהן הוא יאיר לפיד המזוהה כADHD בעצמו(, "אילו נשלחתי היום לבתי הספר אני מניח שהיו מאבחנים אצלי אחרי חמש דקות הפרעת קשב קלה...") חשבתי שראוי לכתוב על הקשר בין ADHD לפוליטיקה. אנחנו יודעים שADHD אלרגיים לשעמום(אנלוגיה יפה של ד"ר בועז רפופורט), הם זקוקים לריגושים ועניין, אין ספק שהפוליטיקה מספקת כאלה בכמויות גדולות. יש כאן משחק גדול שיש בו מאבק על השפעה, על משאבים, מאבק מאד מתוקשר, יש מנצחים ומפסידים ויש בחלק מהמקרים מאמץ מרוכז שמביא לשיא את כל המאפיינים האלו והוא מערכת בחירות. אז אם נבחן את כל הפרמטרים האלו מה הפרופיל של פוליטיקאי עם ADHD? פוליטיקאי שכזה לדוגמא ביל קלינטון, ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה,  כריזמטי, תקשורתי מאד, מתפקד בשיא הריכוז במצבי לחץ כמו בחירות(אמרנו יאיר לפיד). בעל יכולות לעבוד עם אנרגיות גבוהות, לגייס תומכים רבים ולעבוד בצוות (תראו את הרשימה של לפיד), בעל חשיבה לא שגרתית, מחוץ לקופסא שיכולה לסייע לו לתקוף בעיות בצורה שונה מהפוליטיקאים הוותיקים והעייפים. מהם הקשיים הפוטנציאליים של פוליטיקאי הADHD?  האם הוא יודע לרוץ למרחקים ארוכים?, האם הוא מסוגל להתמודד עם רגעי השגרה? האם הוא יודע ללמוד לעומק סוגיות הדורשות למידה והעמקה לצורך קבלת החלטות?. בשגרה אין את הריגושים הקיימים במערכת בחירות, ומצד שני צריכים לטפל במאות ואלפי פרטים קטנים ומשעממים שהם לא פחות חשובים לצורך ניהול ענייני מדינה. לסיכום יש באנשי הADHD  תכונות שיכולות להפוך אותם לפוליטיקאים מצליחים ומרגשים. אם ידעו לשלב את הספרינטים עם הריצה למרחקים ארוכים, הם יכולים להיות מנהיגים ראויים.[1] ,הדיון היה בנושא קביעת הועדה שבה תידון הצעת חוק לאיסור שימוש בריטלין- ועדת  הסמים או ועדת הבריאות ,גנדי היה יו"ר ועדת הכנסת שהיא הועדה המפנה לדיון בוועדות).