שלום!

היום אני חוגגת 29. אני אמורה להיות שמחה ומאושרת כפי שאני תמיד. אני מכירה את עצמי עם שמחת חיים גדולה אך מצד שני גם עם עצב מאוד גדול.

(נרשמתי היום לכמוני באותו שם "אושר" שהייתי רשומה בעבר. כך שאינני חדשה באתר-סתם לציון)

לאחרונה מצאתי את עצמי מדוכדכת יותר מהרגיל. (ולא בגלל הגיל:)  ) .

חברים מברכים אותי במזל טוב ובמקום להרגיש שמחה אני מרגישה שמשהו מפריע לי לשמוח. אני פשוט עצובה. מרגישה שקצת איבדתי שליטה על החיים שלי .

אני ממש רוצה לצאת מהמצב הזה . כל מה ששימח אותי בעבר כבר לא נוגע לי. ופה אני מבינה שמשהו לא בסדר. שאני נכנסת לתקופה לא טובה וזה מעציב אותי כי אני מאוד לא אוהבת להיות במצב הזה.

אני מאמינה שהחיים קצרים וצריך תמיד להסתכל קדימה. אך לנפש כנראה תוכניות משלה.

אני דווקא מתקדמת בחיי. אספתי את עצמי ואני לומדת באוניברסיטה לתואר שאני אוהבת. ולמזלי שלא כמו בעבר המצב הנוכחי שלי לא מפריע לי בנושא הזה כ"כ. כלומר, אני סגורה על עניין הלימודים כמו שלא הייתי מעולם. זה הפך למין עוגן עבורי . מתנחמת בזה.

אני יודעת שקיימת בעיה כשאני בורחת לענייני השליטה באכילה. שם המצוקה הנפשית שלי מתבטאת. למרות שמדי פעם אני שמה את העצב בצד, כאילו מבטלת אותו ומנסה להשאיר את הראש מעל המים. אבל לדחוף את הראש לחול לא ממש עוזר לטווח ארוך. כי כשהנפילה באה אז היא באה חזק לצערי.

מחכה שהמצב יעבור לפני שאשתגע ואגיע למקום נמוך.

תודה על ההקשבה.

המון אושר:)