אתמול נשברתי. מאז שפקחתי את עיניי הדמעות לא הפסיקו...

אני חושבת שכל השכונה שמעה את הצרחות שלי מוזר שעוד לא הזמינו משטרה. 

באמת שכבר לא יכולתי.

הרגשות הציפו אותי כל כך חזק .. אם לא הבן זוג שלי אני לא יודעת אם הייתי כותבת את זה עכשיו. לקחתי לידי סכין גילוח חד פעמית לראות מתי אני אתחיל לפחד. והאמת פחדתי. נורא. אין לי אומץ לעשות לעצמי משהו. באותו רגע כעסתי על עצמי בגלל זה נורא. מאוחר יותר בערב התוודתי שאני מפחדת מעצמי. אני לא יודעת למה אני מסוגלת כשזה מתפרץ. 

אני רוצה למצוא פתרון מהיר. אבל אין כזה. לפני כמה חודשים הייתה לי תקווה עשיתי טיפול קוגנטיבי יצאתי מהבית הכרתי אנשים כולם היו גאים בי. ואז הכדורים הארורים הפסיקו להשפיע.

עוד 9 ימים הבן זוג שלי טס לחו"ל. לשבוע ויום. מקווה לשרוד את התקופה בשלום.

 בכל מקרה אני אהיה בקרבת ההורים ... אבל כנראה אלך לישון הביתה כי אני חייבת לעשן לפני .. 

שיקרה כבר משהו!!!