פרוקטוז (סוכר פירות) ובעיקר סירופ תירס מועשר בפרוקטוז, הוא חשוד ותיק במעורבות במגמת העליה במשקל בחברה המערבית. מוצרי מזון רבים – החל מחטיפים וממתקים וכלה במשקאות, מכילים כמויות גבוהות של החומר, שהשימוש בו מוזיל את עלויות הייצור.

 

"העליה בצריכת פרוקטוז התרחשה במקביל לעליה בשכיחות השמנת היתר. כיום סוברים החוקרים כי תזונה עתירת פרוקטוז תורמת לעליה במשקל ולעמידות לאינסולין" נכתב במאמר חדש שפורסם בגליון הראשון לשנה זו של הבטאון של האגודה הרפואית האמריקאית JAMA.

 

המאמר מדגים את האפשרות שצריכת פרוקטוז קשורה לשינויים במוח שמובילים לאכילת יתר. החוקרים השתמשו בשיטה של MRI שמאפשרת לכמת את זרימת הדם לאזורים שונים במוח. עשרים מתנדבים בריאים במשקל נורמאלי נבדקו לפני ואחרי ששתו תמיסה של גלוקוז או של פרוקטוז. נמצא ששתיה של גלוקוז הורידה את רמת הפעילות של ההיפותלמוס, האינסולה והסטריאטום, איזורים במוח הקשורים לתאבון, ולהמנעות. כמו כן נמצא קשר בין תגובה זו ובין דיווחי המשתתפים על תחושת שובע ומלאות.

 

תגובות המוח היו שונות בצורה משמעותית לאחר שתיה של כמות שווה של פרוקטוז. לא רק שלא נראתה ירידה בפעילות ההיפותלמוס, נצפתה אפילו עליה זמנית בפעילותו. גם הסטריאטום לא הגיב בירידת פעילות לפרוקטוז, מה שמצביע אולי על ירידה ביכולת ההמנעות. צריכת פרוקטוז היתה קשורה גם לירידה של ההורמון המאותת על שובע – אינסולין.

 

לדברי החוקרים, ממצאים אלה תומכים ברעיון שחשיפה של המוח האנושי לפרוקטוז משפיעה על המסלולים הנוירוביולוגיים המעורבים בויסות התאבון, באופן שמגביר את צריכת המזון. ממצאי המחקר מצטרפים לעדויות אפידמיולוגיות ומחקרים על בעלי-חיים שמראים כי השיטות המתקדמות בעיבוד מזון, יחד עם כוחות הכלכלה אשר הגבירו את צריכת הסוכרים ובעיקר פרוקטוז בחברה האמריקאית, הם אכן בין הגורמים להשמנתה

 

ואני חושבת שמעבר למשמעות הכלכלית העכשווית של המחקר, מעניין לחשוב על הברירה הטבעית של פירות המכילים פרוקטוז, וסוכני ההפצה שלהם בטבע – כל בעלי החיים שאוכלים את הפירות בגלל שהם מתוקים, כולל האדם. נשמע הגיוני שתיווצר תלות הדדית כזו בין הצמח ובין בעל החיים שאוכל אותו: ככל שהפרי היה מתוק יותר, כך אכלו דוקא ממנו יותר והפיצו את הזרעים שלו, ולא של מיני פירות אחרים. ככל שאכלו ממנו יותר, כך חשו פחות שובע וחוזר חלילה. כך התפתחו רבים מהמזונות הטבעיים שמשמשים אותנו עד היום. הפרוקטוז הופך לבעייתי כשהוא מצוי במוצרי מזון שאין להם ערך תזונתי (ויטמינים, מינרלים, סיבים וכו) וגורם לנו לצרוך מהם יותר ויותר.

 


Page KA, Chan O, Arora J, et al. Effects of fructose vs glucose on regional cerebral blood flow in brain regions involved with appetite and reward pathways. JAMA 2013; 309:63-67

Purnell JQ and Fair DA. Fructose ingestion and cerebral, metabolic, and satiety responses. JAMA 2013; 309: 85-86