"אדם עם הפרעת חרדה מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם"
-מתוך ויקיפדיה

אמנם הפוסט זה לא היה הכי אופטימי ומועיל, 
אמנם המילים בפוסט הזה גם מזמנות עימן הרס עצמי  , 
כי לשנוא את עצמך על משהו שהוא לא בדיוק באשמתך לא יעזור לך לפתור כלום ואף יחמיר את מצבך .

אבל נמאס לי להחדיר בעצמי מוטיבציה ולתת לעצמי אשלייה שאני מסגולת.
נמאס לי לטאטא את הכאב מתחת לשטיח , הגיע הזמן להוציא אותו החוצה.

זה לא אופייני לי לשנוא את עצמי,
אני בן אדם דיי נרקסיסט .
בסה"כ עברתי הרבה שנות בדידות כי לא התחברתי לבני גילי , 
ובגלל שלא הרגשתי רצויה , פיתחתי לעצמי שריון של גאווה עצמית.
לכן התחושה הזאת זרה לי כל כך.

אני אף לא הבנתי איך אחרים מסוגלים לשנוא את עצמם, 
חשבתי שאם יש משהו שאנשים לא אוהבים בעצמם הם יכולים לשנות אותו בקלות , הרי הם שולטים במעשים שלהם , לא ? 
כמה טעיתי. 
רק עכשיו אני מבינה כמה זה קשה.

 

ועכשיו לגביי החרדות :

 

השנאה העצמית היא בגלל שאני יכולה להפתר מכל המצב הזה רק אם אני אעיז.
רק אם אני לא אוותר לעצמי . רק אם אני לא אכנע לרגשות חסרות בסיס אז אוכל להתקדם ולהפסיק לפחד ולהתחיל להיות מאושרת.
אבל זה מפחיד ולצערי אפילו שאני נאבקת אני לרוב מוותרת כי הדחף הראשוני לפחד הוא לברוח ממקום ה"סכנה".

 

זה מאוד קשה להשאר במקום , לחשוב צלול , כשלפתע תוקפת אותך תחושת אימה נוראית בלי שום סיבה ומשבשת את תפיסת המציאות ומביאה עימה תחושות פיזיות לא נעימות.
ונדמה כי כניעה לחרדה ועשייה כרצונה ולא כרצוני הם אלה שיגרמו לתסמינים האלה להעלם , ואכן ארגיש הקלה כשאברח מהסיטואציה ה"מפחידה" , אבל בפועל הכניעה לחרדה מכניסה אותי למעגל קסמים של:


פחד > המנעות/בריחה >הפחד גודל ומתרחב > הגבלה עצמית > חוסר תפקוד  > אי השגת המטרות > דיכאון והרגשה שהכל גדול עליי ושבא לי לברוח מהעולם כי אני לא מסוגלת להתמודד עם הבעיות שהצטברו.


למרות שכבר הבנתי שלא יקרה לי כלום ואני לא אמות , ולמרות שהתגברתי בהצלחה מאות פעמים בעבר ,למה אני עדיין אני נופלת למלכודת הפחד ונכנעת לו?