עד מתי??אני כבר לא צעירה כ"כ באיזור השישים.
לפני כ-15 שנים  היה לי משבר עקב דברים מצטברים, מיד פניתי לעזרה .
הרופא אמר לי שאני סובלת מדכאון והתקפי פאניקה.אני לא רוצה להזכר מהתקופה ההיא זה היה פשוט גהינום, מחשבות טורדניות ופחד שאני מאבדת שפיות.קבלתי טיפול והוטב לי מאוד . ועד היום אני ממשיכה את הטיפול .
במשך השנים נכנסתי במין מצב של אטימות רגשית איני מרגישה שמחה מכלום.
מצד שני איני יכולה להזיל דמעה גם כשקורים לי דברים עצובים.
כלומר איני נוגעת בחיים, מתנהלת כמו מין רובוט.איני נהנת מכלום.
בעבר הייתי מאד רגשית נמרצת יצירתית ונהנית מהחיים.
לפעמים אני חושבת מה טעם בחיים כאלה? אין לי מחשבות אובדניות ההפך אני מרגישה שהזמן טס. וחושבת הרבה על זקנה וזה מאוד מפחיד.
האם זה עדיין דכאון ? או שמא תופעת לואי של תרופות כ"כ הרבה שנים?
אני נוטלת רסיטל וקלונקס .