הייתי אתמול במסגרת השתלמות בשיחה (תורנית) בנושא מהות הייסורים. ההקשר בזמן הוא ליום הקדיש הכללי, י' בטבת שיחול ביום ראשון הקרוב.  אך המסר הוא גם לפרט וגם לכלל.

אנכתוב בהמשך את הרעיון הכללי שנאמר  אך לפני כן אספר שבמשך כל השיחה הייתי כ"כ דרוכה ועם דמעות שעומדות להתפרץ  בכל רגע ובסוף כבר לא יכולתי להם.בשנה האחרונה (ואף יותר) לצערי נחשפתי לכאבי שיניים ופנים ללא מקור דנטלי  וזו מציאות חיי כרגע עם תרופות, כאבים והרבה אי וודאות  שזה הדבר הכי קשה לדעתי.

וכשהמרצה מדבר על ייסורים ותוך כדי אני עם כאבים  וכשהוא נותן בהיסח הדעת דוגמה של כאבי שיניים, כמעט נפלה לי הלסת :)   (דו משמעות, כן?)

ובכן, הרעיון הכללי הוא הרעיון  של לצמוח מתוך הסבל ולהגיע לדבר שיתכן שללא הסבל  לא היית מצליח להגיע אליו. הקשיים בעצם נותנים לך דחיפה שמתוכה תוכל להתקדם.

השיחה רק חיזקה אצלי את אותו דבר שכבר חשבתי עליו שאם אני כבר בסיטואציה הזאת אנסה לצאת ממנה מחוזקת/ אדם טוב יותר. ד"א אני מקווה שבאמת אצא מזה .

וכנחשוב על זה לעומק אני בטוחה שכל אחד מאיתנו בעקבות מה שהוא עובר נהיה רגיש יותר וקשוב יותר לעצמו ולסביבה  וזה בתור התחלה, בוודאי יש גם מעבר.

אגב, כתוב באחד המקורות שייסורים הם גם הדברים הקטנים בחיי היומיום כמו למשל שנשרף לי התבשיל או לא מוצאת את מפתחות הרכב או 1001 דברים קטנים ומעצבנים . אם הכל היה כ"כ טוב וללא תקלות, איזה אנשים היינו? מעניין...