ויקום המלפפון...
ויקומו המלפפונים ויכו בגנן....
18/12/12 8:54
540 צפיות
אתמול הרגשתי שכל האוכל קם עליי להורגני.
זה התחיל במסעי בסופר מרקט, פתעום כל המוצרים פתחו פה גדול ורחב וצעקו: אותי, אותי, קחי אותי, אני טעים ואני ריחני ואני בריא.... המשכתי עם ראש זקוף לעבר הפטרוזיליה שהתבוננה עליי בענווה, השפילה קלות את עינייה אך משום מה שתקה. לא אמרה דבר, לא קרצה, לא זעקה ולא קראה אליי בקריאות שבר נואשות.
הרעב החל לכרסם בי, פתאום הכל נראה טעים ומזמין. בלוטות הטעם החלו לפעול, והעיניים רצו ה כ ל...
החלטתי אני דבקה ברשימת הקניות שלי ולא קונה מה שלא תואם , אבל הבטן מקרקרת ואני כהרגלי הישן לא הייתי מאורגנת עם חטיף אנרגיה או כריך (לחם מלא קל) בריא , חוץ מחבילת מסטיקים ללא סוכר שלא דיברה אליי כלל וכלל .
ואני חסרת אונים מרגישה שאני באמצע מלחמה בתוך שדה קרב ממש. וכולם קמים עליי...
הגעתי לקופה עייפה, מצאתי עצמי מנהלת דיאלוג עם מוצרים שממש קפצו לי לתוך היד, אך אני בשלי , הריי הודעתי בראש חוצות שהפעם יהיה אחרת.
הגעתי הביתה עם קצה גבול היכולת שלי להחזיק מעמד מול הפיתויים הרבים מבית ומחוץ
אכלתי מנת מג'דרה (ולא נרגעתי), אכלתי צלחת מרק (ולא נרגעתי) ורק אחרי 7 עגבניות שרי מתוקות שהתחננו אליי שאוכל אותן, הרגשתי שוב שפקד השפיות חזר למקומו.
מסקנה: ארגון, ארגון, ארגון ושוב ארגון. אחרת כל מלפפון טרי ורענן חושב שהוא הבוס...
נ.ב. שבוע שני ירדתי קילו אחד שלם ועוד ארבע מאוד גרם מחוייכים.
בורא עולם יקר שלי עזור לי להמשיך....
