והיכן אני , אני שואלת. היתכן שאני נמצאת במקום שבו הבושה מכסה, מקום שבו המסכה מכסה, מקום שבו אין לי מקום להיות אני.

היש בי האומץ להסיר את המסיכה, היש בי האומץ להיות אני , היש בי האומץ לבקש עזרה.

כל מה שעשיתי היה נסיונות "דמי" לא באמת רציתי, לא באמת ניסיתי אך דיי, אני רוצה להיות אני, להתבונן נוכחה באומץ ולומר : כן גם לי קשה, כן גם אני זקוקה לתמיכה, ממקום של  השלמה אני מבקשת לעצמי עזרה.

בתור תזונאית קלינית טבעית מגיעים אליי לקוחות לרדת במשקל ולהבריא , להיות במצב של בריאות מיטבית. עבורם אני כמו נמרה יוצאת יחד איתם לקרב של החיים.  מאבחנת, בונה תפריט, מקשיבה, תומכת, מעודדת ויחד איתם עוברת את התהליך  .  אבל היכן אני שוב אני שואלת....

הצלחתי להוריד 14 קילו. אבל זה נתקע. עולה - יורד - עולה יורד, הראש כבר מסוחרר...

והפעם בלי להתבייש אני מחליטה להצטרף לקבוצת תמיכה.  (לא שבעבר לא ניסיתי) אך הפעם מעודדת ועם תקווה  מרגישה בתוכי כבוד וענווה , אלוקים יקר תעשה שזה יצליח.

חיכיתי בסבלנות ליום הפגישה. הגעתי , התבוננתי פנימה בחשש , שאלתי אפשר להיכנס? המדריכה הביטה בי ואמרה: רצוי.

בראשי התרוצצו מחשבות: מה יהיה, אני אצליח הפעם, מה אם לקוחות שלי  יזהו אותי (מתחומים אחרים שאני מטפלת ברפואה משלימה), האם ירימו גבה ?  לא אכפת לי , אני מתיישבת ומצטרפת לקבוצה. מחזירה לעצמי את הנשימה החסרה. החלטתי אני כמו כולם ויותר מכך :  אני לא יודעת כלום. באתי להתחיל מהתחלה. והיום כמו תינוק זהו הצעד הראשון....

נעמדתי בתור  כמו כולם כדיי לעלות על המשקל.  החסרתי פעימה. המדריכה רשמה לי בכרטיס את המשקל וחייכה אליי. בהצלחה.

יש רגע שבו מתחברת נשמה עם רעותה. רגע כזה היה כשהמדריכה חייכה אליי. הרגשתי אמפטייה עמוקה שנגעה בליבי, הרגשתי שלמישהו אכפת שאצליח בתהליך. מישהי שהיתה באותו מצב כמוני ועכשיו ממקום  של נסיון מקום של הצלחה היא תעזור לי לעבור את התהליך.

בימים הראשונים עם רוח גבית טובה הכל זרם כמו שצריך. אחר כך כמו בפעמים קודמות המוטיבימיה נחלשה והיו מעידות פה ושם.  כשהמדריכה התקשרה אליי  כמה ימים אחרי לשאול אייך הולך והאם אני זקוקה לאוזן קשבת, לעצה ,התמלאתי בתחושה מחודשת שאני במקום הנכון. כמה לא מובן מאליו שהמדריכה מתקשרת אליי (זה היה יום שישי כשהיא עצמה עסוקה מאוד), ממש לא מובן מאליו. ועל כך אני מודה לה מקרב לב. כי שם שוב חזרה המוטיבמציה לעוד מספר ימים מוטיבציה שבה חשתי כמו גלים בים , עולה יורדת עולה יורדת , אך גם רגעים שהים שקט ואני שלווה ומרגישה   אני.

אשמח לשתף אתכם במסעי . מסע למציאת "אני" , מסע לחיפוש עצמי, שאיי שם בחיי  איבדתי  עצמי עמוק בתוך עודף משקל.  התקרבתי לעצמי דרך  השותפות שלי במסע  עם לקוחותיי. התקרבתי אך לא דיי.  בכל פעם  מצאתי חלק ממני שנגלה ונעלם , דיבר ואז נדם.

ומי ייתן והפעם אהיה קשובה לעצמי . בורא עולם אנא עזור לי.

נ.ב. בשבוע הראשון ירדתי שני קילו שלמים ועוד ארבע מאוד גרם מחויכים...