"סביבון סוב סוב סוב" שרים הילדים בחנוכה. מסובבים בידיהם הקטנות את סביביון החג. כל ילד וילדה מסובבים סביבונים מגוונים. והם סקרנים כל כך באיזו אות הוא יעצור וינוח מריקודו.

יש גם סביבונים אחרים, שונים, ואולי נדירים באפיונם. ובידי יש סביבון כזה, סביבון דמיוני ומעט לא מציאותי. האמנם ? וכשסביבון זה בידי, אני פונה אליך ריבון העולמים. ברגע זה, בזמן הדלקת נרות החנוכה הייתי רוצה שתעניק לנו כאן למטה סביבונים שמילה אחת, אחרת ושונה, חרוטה על כל אחד ואחד מהם. ושהסביבונים יתעייפו וינוחו תרצד מהם מילה המכילה משמעות, תקווה וציפיה למסובבים אותם.

הנה, הבט למטה בבתי הכלא הרפואיים והביתיים ישנם חולים כאן מסביבי ובני ביניהם. אנא הענק להם סביבון של בריאות, החולים הללו עברו כבר תהליך של זיכוך. אנא ממך, שהחולים האלו לא יתייאשו, שלא ישקעו בתחושה שמה שהיה הוא שיהיה. שלא ישקעו בשינה של כוחות הדועכים מחייהם אט אט. הענק להם סביבון המכיל בתוכו בריאות, הקלה, מרפא, מזור, תרופות חדשניות. שסביבון זה יחוג ויסתובב סביבם כל הזמן. הם סבלו וסובלים מספיק ! עד מתי ?! הם עייפים, כואבים סובלים ומתייסרים. הקל עליהם בבקשה.

ויש עוד אנשים כאן למטה. שאבדו את כוח הרצון, האמונה, התקווה. שחיים בחוסר אונים מתמשך וכרוני. ואולי תמידי. שהפסיקו להתאמץ ולקוות. אנא, הענק להם סביבון של אופטימיות ותעוזה. עזור להם להתחמש בכוח רצון. שלמרות הקושי שיגלו התמדה. שיצליחו וירצו להתחשל. שיתחילו סוף סוף לחולל שינוי בחייהם. כמו יעקוב ששינה את גורלו בטקטיקה שלו מול עשיו.

נכון, בחיים יש נפילות, אולם לאחר מכן מתרחשת, מתקיימת העלייה הקימה שלא יוותרו. שאם הם חולמים חלומות שלא ישכחו את חלומותיהם ויצליחו לגלות יוזמה ומעוף. נכון, הקשיים מתישים ומעייפים, אך הם גם מחשלים. ואנשים אלו עוברים מסע של הישרדות, מן סדנאות של קושי וכאב.

אנא ממך, שסביבון הניסים יחוג מסביבם, שיתן להם אומץ לנוס, לברוח מהקשיים שבחייהם, מהייאוש והפסימיות שאופפים אותם. עזור להם לחכות לנס, שיחוללו נס בחייהם.

ויש לי עוד בקשה אליך, השוכן במרומים, אנא, גרום לכך שתאפוף את כולנו כאן למטה האווירה והתחושה שחודש כסליו הוא חודש הביטחון – שכל הקשיים, המחלות הייסורים, והסבל יגורשו. ממש כמו האור הקטן שגירש את החושך. שכולנו פה למטה נחוש, נרגיש בטחון ותפעם בנו האמונה ש"ה' יהיה בכיסלך".

אני מקווה, שאני והסובבים אותי נחוש, בטחון שהסביבון הזה המיוחד סביבון הבריאות האופטימיות והתקווה יחוג. ויסתובב סביב כולנו ויעניק לנו בטחון תמידי.

שאתה, היושב במרומים שזה שנים מציב בפניי משוכות ומשימות, ולי נדמה שהן למעלה מיכולתי. אולם אתה יודע שהם תפורות למידותיי שמשוכות אלו הם בהתאם, ליכולת הסבל והכוח, והתעוזה שלי.

ואני מהרהרת לי כאן, בדממה, ועולה בין המחשבה, שאולי עכשיו כמו הסביבון שמסתובב וחג, ולבסוף הוא נח ממסעו. אנוח גם אני. שאולי אולי ימצא לי מ"מ, שימלא או תמלא את תפקידי וייעודי. שאוכל להביט על האור שיש מסביב ולהנות ממנו. שסוף סוף אפסיק להסתובב עוד ועוד, שהאופטימיות, המסירות, הדאגה והאהבה שהענקתי ליקרים לי ולסובבים יספיקו למלא את מצבוריהם, עד שאנוח, אצבור כוחות ואסתובב שוב. גם אני רוצה לשבת, לנוח, לעצור קמעה, לאגור כוחות. המשימות, הדרישות, המחוייבויות קיימות תמיד. אנא, עכשיו גם אני רוצה לחדול מלחוג, להסתובב. עזור לי לעצור, לשבת, לנוח. ואולי אז יתקיים הפסוק "כי אשב בחושך – ה' אור לי".

אסתר יעקובי.