ברוך השם התברכנו בהרבה חגים ואיתם המאכלים. כל חג הוא חגיגה אבל כל חג הוא יציאה משיגרה. מי שקורא את הבלוגים שלי יודע שיציאה משיגרה היא לא קלה לחולה הסוכרת (ומהאתר הזה למדתי שבכלל לחולה מחלה כרונית). בכל מקרה לחג החנוכה יש מאכל "נהדר" שנקרא סופגניה. לא מספיק שעד לשנים האחרונות היתה סופגניה רגילה, הוסיפו לנו בשנים האחרונות מבחר של סופגנויות; עם סוכריות, עם שוקולד, ממולאות בכל מיני ומה לא. הסופגניה עשויה מקמח לבן (הרבה קמח לבן) ומסוכר לבן (הרבה סוכר לבן), שני המרכיבים שהכי, אבל הכי ועוד ה כ י אחד, אסורים לחולה סוכרת. אבל מה לעשות - זה כל כך טעים. כבר חודש לפני החג רואים בסופר, במכולת, בקונדיטוריות, סופגניות. בשלב הזה אני מצליחה להתעלם ולהגיד שמימלא עוד לא חנוכה, אבל עם התקרב החג, הפיתוי הולך וגדל ואיתו הקושי. ואז מגיע נר ראשון של חנוכה, המשפחה מתכנסת ומגש הסופגנויות מונח על השולחן....איזה אסון.

אתמול בערב התמודדתי עם פיתוי גדול שכזה. ברור שאלינו הביתה לא נכנסות הסופגניות אבל מן הסתם אני מוצאת את עצמי מוזמנת להדלקת נרות. הסוד הגדול הוא להגיע שבעה. רק כך אני מצליחה שלא לגעת בדבר המתוק ונמפתה הזה...

כמה יפים ומקסימים הם חגי ישראל וכמה מלאי מאכלים לא בריאים.

הערב הכנתי בבית לביבות, אבל במקום תפוחי אדמה הכנתי לביבות קישואים עם גזר. השתמשתי במשקל הפחממות שלי ושקלתי את המצרכים, בסופו של דבר הצלחתי ליצור לביבה בעלת 8 גרם פחממות, ידעתי שעלי להזריק כיחידה +- לכל לביבה. אין ספק שהלביבה התפרקה לאט יותר בקיבה והערך הפחממתי שלה היה נמוך. הלואי וגם יכולתי ליצור סופגניה טעימה ולא משמינה :-) כי אז לא הייתי מרגישה בקיפוח החג. האמת, לא קל אבל הנחמה היא שאחרי החג כולם סביבי יגידו שהם השמינו, אני אשאר אותו המשקל.