הפעם, הפוסט שלי הוא בנימה אישית וקצת אחרת. כמו שרובכם בוודאי יודעים, אני אחות במקצוע ותמיד הרגשתי גאווה לומר זאת. אז נכון, שלמקצוע הזה מגיעים לרוב מאהבה ורצון לעזור לאנשים ( נכון שזה נשמע מפוצץ,אבל זה נכון עבור רוב האנשים שעובדים במקצוע זה), אבל לצערי זה לא תמיד מספיק כדי להשאיר את אותם האנשים שמתמסרים ועושים מעל ומעבר כדי להיות שם, לתמוך ולעזור למטופלים ומשפחות שכל כך זקוקים להם. יש כאלה מביניכם שיגידו שהמשכורת של אחיות היא בכלל לא נמוכה וזה נכון. לדעתי זה מקצוע שמאפשר להרוויח משכורת לא רעה בכלל....אבל וזה אבל גדול.....אל תשכחו שהמשכורת הגבוהה היא בזכות אותן משמרות ערב שבגללן אנחנו מפספסים זמן איכות עם הילדים או בזכות משמרת לילה, שאחריה אתה מסתובב כמו זומבי ולא משנה כמה שעות יוצא לך לישון או בזכות משמרת חג, כשאתה נאלץ לקום משולחן חג באמצע כדי לנסוע למשמרת. לא רבים מכם יכולים ״להשוויץ״ בזה....ואם זה לא מספיק, אז עוד משהו קטן. לצערי, לא פעם אנחנו משמשים כ״שק חבטות״ למטופלים ומשפחות. זה ברור לכולם שכאשר אדם חש תיסכול וחוסר אונים, הוא מתנהג בצורה אחרת ותאמינו לי, שאנחנו חווים את זה על בשרינו על בסיס כמעט יום-יומי. אז פעם הבאה שתגידו שאחיות מרוויחות יפה ולמה הן כל הזמן מתלוננת, תחשבו אם מישהו היה מוכן לעבוד בעבודה זו....