כשהכרתי את הסוכרת הכרתי גם את כל המכשירים הנילווים. מההתחלה האחות והרופאה סיפרו לי שיש משאבה והחיים נראים אחרת. המשאבה מחליפה את הלבלב ושזה ממש מדהים. לשמחתי קיבלתי את המשאבה מקופת החולים והתחברתי....אני לא זוכרת כמה זמן התחברתי אליה אבל אני זוכרת שזה היה מאוד מוזר ולצערי מצאתי את עצמי תחת היפויים בלתי פוסקים ובמקום להתאמץ על מנת לאזן את עצמי, בסוף נשברתי והחזרתי אותה.

היום אני שוב בהתלבטות. מצד אחד ה- A1C שלי הוא 5.7% אבל מצד שני המשאבה יכולה אפילו לשפר את זה. מצד אחד ההדים והעדים שלה ועליה הם מאוד חיוביים ומצד שני לא בטוח שזה הדבר הכי נוח בעולם. מצד אחד אפשר ללמוד מטעויות ולהתחבר ומצד שני מדוע?

הסכמתי לפני שנה ואפילו בשמחה לקבל את הסנסור שבודק באופן רציף את הסוכר בדם. האמת, לא משהו...יש ימים שבהם יש סינכרון מדהים בין הבדיקות דם באצבע לבין תוצאות המד סוכר ואני לא מחשיבה סטיות של 20%. יש ימים שהשוני כל כך גדול שזה ממש סכנה. הסוכר בדם הוא 50 והתוצאה על הצג 120, או התוצאה על הצג 97 והתוצאה בפועל 230. כשאני מנסה לסנכרן בין השניים הסנסור מתחיל להשתולל ובסוף צועק "שגיאת כיול". אחרי כמה פעמים אני כבר נדרשת להחליף חיישן.

היום בררתי כמה כסף הייתי צריכה לשלם אם לא הייתי בקבוצה הרשאית לקבל ונאמר לי כי לחודש הייתי משלמת לחברת אגנטק על הסנסור שאני משכירה 1650 ש"ח ועל הסנסורים 2650 ש"ח. חשבון פשוט, 4300 ש"ח לחודש. המון המון המון כסף. בהנחה שהייתי מרוויחה 50000 ש"ח נטו בחודש אולי הייתי שוקלת אבל לצערי הרב אין לי ביטחון מלא במוצר ואני כבר שנה מחוברת אליו ועדיין נאבקת.

אז מהמשאבה התאכזבתי ועם המד סוכר אני נאבקת ומה המסקנה?

ראשית, תודה באמת על כל המוצרים / מכשירים הללו שבאים לעזור לנו אבל עדיין הם לא מושלמים והלוואי שיהיו בקרוב ושנית, יחסי האמון בין האדם למכונה מאוד קריטים להצלחת המכשיר ועלינו לשאוף לשם. על מנת שאסמוך ב- 100% על הסנסור אני מרגישה שאני צריכה להוריד ציפיות ולגבות בבדיקה ידנית וזה עדיין בסדר כי את שאר הבדיקות אני חוסכת, במקום כל שעתיים דקירה אני דוקרת רק שלוש פעמים ביום.

אז המסקנה שלי היא כן להשתמש במכישור ככל שניתן אבל בשיקול דעת בוגר ומלא אחריות. כמובן להודות לקופת החולים שמאפשרת לנו לקבל את המיכשור בחינם שבעלי פוטנציאל לשפר לנו את איכות החיים.