האמת שהפוסט הזה הוא פוסט שנכתב כנקודה למחשבה. הוא לא מתאים לכל אחד, הוא לא מתאים לראציונאלים מביננו, לאלו שמקבלים כל דבר כעובדה ולא מחפשים את המשמעות או את מה שמעבר. כלומר אם קיבלת סוכרת, תסתפק בתשובה שהסוכרת היא תוצאה של תזונה לא נכונה או של גנטיקה דפוקה או אולי סתם מערכת חיסונית פגומה. מסתבר שאני לא הסתפקתי בזה וחיפשתי תשובות שיכולות יותר להתאים לי. תשובות עמוקות יותר.

אני חסידה של גוף- נפש ומבחינתי ברור לי שיש קשר ישיר בין גופינו לנפשנו. איך שאנו מטפלים ומתייחסים לגופינו, כך נקבל בחזרה. אם אנו אוכלים אוכל ג'אנק כנראה נשמין, אם לא נעשה ספורט, הכושר הגופני שלנו יהיה בהתאם, אם לא נסתפר, נתאפר, נתלבש, כנראה שנראה בהתאם.

אבל יש גם מעבר, יש את התת מודע שלנו והמחשבות בראש, הקולות הפנימיים וצו המצפון. יש למעשה רבדים פנימיים בתוכנו שקשורים יותר לנשמתנו. הנשמה שלנו היא דבר מדהים, היא אוספת לתוכה חוויות מרגע לידתנו (ויש שיאמרו עוד מלפני כן) וגם אם נדמה לנו ששכחנו או דברים שעברנו לא היו חשובים מספיק, היא זוכרת אותם! הנשמה שלנו שנמצאת בתוך גופנו היא חלק מגופנו ואם היא לא "מטולת" כראוי, גופנו נפגע מכך.

זה המקום להמליץ לכולכם לראות את הסרט What the bleep is , הסרט מוכיח מבחינה פיסית איך חוויות, מילים וכו' שספגנו משפיעים על גופנו במישירין.

לאלו מאיתנו שקיבלו את הסוכרת בגיל מאוחר ולא בגלל גנטיקה , מוזמנים לחשוב האם תקופה מקדימה לגילוי הסוכרת המירמור היה חלק בלתי נפרד מחייכם? הגוף שלנו שספג שנים של מירמור וחיים במירמור כבר לא ידע כיצד לצאת מהמעגל הזה, הגוף נחלש מבחינת המערכת החיסונית ועל כן פרצה הסוכרת.

אני שומעת כבר את הסקפטים מבינכם שאומרים לעצמם, תיאוריה נחמדה אבל חסרת כל יסוד. אולי...אבל מעניין יהיה לתשאל חולי סוכרת ולבדוק את העניין. מדוע זה שונה ממחלת סרטן שמזמן כבר יודעים לומר  שהיא מתפרצת על רקע מצב נפשי. ואם כבר בסרטן עסקינן אז אמנם סוכרת היא כרונית אבל לפחות לא הורגת.

נכון להיום המשפט "רגע זה מלא בשימחה אני בוחרת לחיות את מתיקות היום", שגור בפי, אבל לצערי מעט מאוחר מידי. הסוכרת כבר כאן ורק בגללה מיגרתי את המירמור שלצערי לא הייתי אפילו מודעת אליו....

אשמח מאוד לקבל תגובות של חולי סוכרת בעניין התיאוריה הזו.