איך מספרים לילדים

האם עלינו לספר לילדים כל מה שקורה לנו בחיים?

האם עלינו לספר לילדים את האמת וכל האמת?

האם הילדים באמת רוצים לדעת הכול?

ומה זה הכול?........

בעת משבר, משבר בריאותי, התמודדות עם מחלה או כל משבר אחר, כלכלי, פרידה, גירושין. אנחנו ההורים, מנסים להסתיר את המצב מהילדים כמו גם מהסביבה הקרובה. בעיקר בזמן הברור והבדיקה. לא לצאת בהצהרות כאלה ואחרות לפני שלנו ברור מה קורה. מה הבעיה, והאם זו בכלל בעיה או שזה משברון שחולף.

 כאשר אנחנו נמצאים בתחילתו של תהליך שהוא לא ברור .הבלבול, הקושי והתסכול יכולים לגרום לנו להיות במקום של חרדה, פחד ודאגה. ולכן אפילו האינפורמציה שאנחנו נותנים לעצמנו לא ממש ברורה לנו.המצב הרגשי בו אנו נמצאים מעיב על המצב המנטאלי ואנו לא ממש נמצאים בקליטה, מה שגורם לנו להיות חסרי ביטחון ומבולבלים עוד יותר.

חוסר הביטחון בדרך כלל נובע מכך שאין אנו יודעים איפה אנחנו עומדים, הקרקע נשמטה תחת רגלינו, החיים כפי שאנחנו מכירים אותם כבר לא קיימים, ובמקום יש מסך ערפל של שאלות, תהיות, חוסר וודאות והרבה מאוד דאגה ופחד.

בזמן זה כל מי שגר בבית או בסביבה הקרובה חש שמשהו אינו כשורה. הוא מרגיש שהדברים הם לא כתמול שלשום. לא חשוב גיל הילד, הוא חש את האנרגיה שבה מדברים אליו, הוא חש את המתח את חוסר הסבלנות את הפחד והחרדה בעיניים. השיגרה משתבשת, יש יותר לחשושים וטלפונים שנסגרים בדיוק כשהוא נכנס לחדר. יש מילים או חצאי משפטים שהוא שומע ולא יודע איך לפרש אותם.
ברור שמשהו קורה!

לילדים יש רדאר שלפעמים הוא יותר חד מאיתנו. הוא קולט את מה שקורה מסביבו בניואנסים הקטנים ביותר. אך לא תמיד הוא יודע לפרש את הניואנסים האלה. ולעיתים הפרשנות שלו היא הרבה מעבר למה שקורה באמת.   

אז מה עושים?
 מתי ניתן להסביר לילדים ומה להסביר להם?

ראשית חשוב להסביר לילדים שמשהו קורה. שבאמת מה שהם חשים אכן נכון. זה יתן להם הרגשת ביטחון לגבי התחושות שלהם.

יש לתת להם לגיטימציה להביע את מה שהם מרגישים

עצם השיחה תביא אותם להבנה ורגיעה

בשיחה עדיף לשאול אותם מה הם חשים, מה הם חושבים ואיך הם מפרשים זאת.

אם ישר נפצח בגילוי נאות השוק והלם יהיו הרבה יותר קשים

לרוב הילדים לא ממש רוצים לדעת הכול

הם מעוניינים שנאשש את הסברה שלהם שאכן משהו קורה,  ורק כמה מילות באור יכולות להרגיע אותם.

אל תנסו להסביר יתר על המידה. להפך, צרו דיאלוג ביניכם ובין ילדכם. השאירו את ערוצי התקשורת פתוחים. תנו להם את ההרגשה שהם יכולים לשאול הכול. אל תפחדו מהשאלות שלהם. גם אם לא תהיה לכם תשובה -היא תגיע.

תוכלו לספר להם במילים שלהם את מה שהם רוצים לשמוע.

תנו להם את התחושה שאתם בשליטה ואתם יודעים מה קורה אפילו אם גם אתם לא ממש ברורים לעצמכם. זה ירגיע אתכם ואותם. ובהמשך זה ייתן לכם את ההרגשה שבאמת אתם בשליטה ויודעים מה קורה.

ברור שכל אינפורמציה שלא תתנו תלויה בגיל הילד וברמת בגרותו. אתם מכירים את הילד שלכם. תנו לו מידע שיספק את הסקרנות שלו ואת תחושת הרוגע שלו. אחרת הוא ילך לחפש אינפורמציה במקום אחר. והיום בעידן המידע הכול כך נגיש, ניתן להגיע לבלבול עצום יותר.

אז שתפו את הילדים
לפי רמת גיל הילד ורמת הבגרות שלו
בררו ושאלו שאלות
לא כדאי להציף באינפורמציה
היו שם גם אחר כך בכדי שיוכל להמשיך את הדיאלוג

תוך כדי התהליך נסו ליצור שיגרה ולטבל אותה בחוש הומור וצחוק .

אשמח לשמוע  איך אתם מתמודדים עם הילדים?

בריאות והחלמה

יעל רוזנברג