בס"ד                                                                                                                 7.11.12

הרבה זמן שלא הייתי פה. נראה כמו נצח.

עבר עלי הרבה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה או בכלל.

כמעט שנתיים מהאשפוז, שנה וארבע מהבית, ולמרות זאת, בדקות הראשונות שיצאתי מהבית, נראה כאילו כלום לא השתנה,  כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה לפני שנתיים וחצי שלוש.

שוב מרגישה שאני מעיקה על כולם, שאני לא יכולה לספר לאיש את הרצונות הכמוסים וההרסניים שלי, את האומללות שלי, את החיים ללא מטרה שאני חשה שאני חיה,הייאוש, חוסר האנרגיה, חוסר הרצון לעשות דברים.

פעם לא הייתי ככה. בכלל.

המחלה גרמה לי להיות כל כך יעילה, לעבוד במשרה מלאה,לקבל את מה שאני לא אוהבת.

נראה כאילו לא ניצלתי בכלל את מה שהעניקו לי.

צפו עבורי עתיד , "הצלחה" אחת שיכולה לחיות חיים מלאים כשההפרעת אכילה נמצאת בפינה.

אז העיפו אותי מהבית בטענה שהם לא יכולים לעזור לי, בחודשים האחרונים לא הפסקתי לשמוע כמה שהם רוצים יוצר ממני.

מנהל המחלקה בעצמו אמר לי שהוא חושב  שפיספסתי את המטרה של הבית.

ואני ריקנית שוב, בלי כוח.

כל כך ניסיתי לא להפוך לאמא, נלחמתי. ניסיתי לנהל חיים נורמאליים, להחזיק את הראש מעל המים, לא לשקוע, לא לתת לדיכאון שלי להכניע אותי, לשדים שלי, לתת לי הזדמנות.

אבל הפסקתי להילחם מזמן.

גם מהטיפול העיפו אותי.

המון פעמים אני מהרהרת למה אני דווקא? האם אני אדם ללא תקנה? בובה שבורה?

יכול להיות שאני מי שראיתי כשהייתי בת 15 בשניידר? כל האנשים שלא רציתי להיות?

אדם דיכאוני עם קשיים יומיומיים לעשות פעולות פשוטות???

אני באמת כזאת??

מה השתבש?!!?

אין לי תשובה לזה.

עומדת של הקצה, משחקת בגבולות שלי, כמה אני יכולה לדחוק אותם, מתי אני אפול שוב לתהום של ההפרעת אכילה? יחסי אהבה שנאה יש לי עם תחושת הרעב. להמשיך או לא?

ולא מבינה מה נסגר איתי?? לא מיציתי? לא העברתי את כולם גיהינום מספיק זמן?

אני יודעת שאם אני אמשיך כמו שאני עוד מעט לא יהיה לי אכפת -אם בכלל, במי אני פוגעת..

מתגעגעת להיות שוב שק עצמות  עם זונדה, חסרת אונים.

רוצה לראות את הדאגה בעיניים של כולם, את הסלידה רק מלראות אותי, הפאניקה-זה מזין אותי.

למה כל הזמן עוברות לי המחשבות לחתוך את עצמי, לבלוע חפיסת אקומול ולסיים עם הכל?

המחשבות שלי נעות בין חיים מלאים עם עבודה ודברים שאני אוהבת לחיים ריקים מתוכן.

מרגישה חצויה, אבודה, בודדה..