התעללות בילדים.

 

 

ענת (שם בדוי)היא  אישה בשנות השלושים לחייה ,נבונה, חביבה, בעלת חוש הומור. נשואה +3 ילדים. עובדת במסגרת של חינוך מיוחד.

ענת  הגיעה לטיפול מתוך תחושת דיכאון וחוסר תיפקוד. היא הציגה חזות של "כל יכולה", אך, באותו הזמן עוררה תחושה חזקה של צורך להגן עליה. בחדשים הראשונים  הייתה מסוייגת, הקשתה לתת אמון, וכמו קיר זכוכית הפריד בינינו .אמרה שזה הכי בטוח, לזה היא רגילה מפני שכך שום דבר לא מצליח להכאיב לה. הילדים הם ,לדבריה ,משוש חייה, חשוב לה לתקן אצלם את העוולות שעברה, לתת להם סביבה חמה ויציבה. על בעלה אמרה" התחתנתי  איתו מפני שהוא איש טוב, מבין ,נתן לי בית, לא הייתי מאוהבת ...פתאום היה מישהו שהתייחס אלי בכבוד."

 

החיים ,בחוויה של ענת ,הם ים סוער של חוסר ודאות מתמדת. היא  גדלה עם אמא מתעללת, הפכפכה. ואבא שהיה נפקד יותר מאשר נוכח. האם נהגה להכות אותה ללא סיבה, לקלל ,לצרוח ולהעליב. לא היה לה בפני מי להשמיע את מחאתה, לא הייתה לה דמות בוגר סמכותי שיכלה  לסמוך עליו. בטיפול הציפו אותה תחושות כעס ואשם על כך שלא התנגדה, שהרגישה שהעונשים מגיעים לה. בטיפול בענת הייתי עבורה דמות הורית מתקנת, מכירה ומתקפת את סבלה במקומות החשוכים והבודדים .בטיפול השתחזרו יחסי ה"ילד –מתעלל" תחושות חוסר האמון שלה . הייתי עבורה מיכל לחרדות ולתוקפנות עד להתמוססות גרעין הזעם.

 

אם כך, מה עובר על ילד שמתעללים בו? מה משתחזר?  אצל ילד ,האישיות עדיין לא מגובשת, זוהי תקופה של תלות בהורה וכשזה פוגע בו ואין הכרה חיצונית להתעללות של התוקפן, האחריות נשארת של הקרבן –הילד , .מאחר והילד תלוי בהורה ומזדהה איתו  ויש החדרה כוחנית  של ההתנהלות  הסאדו מזוכיסטית  של ההורה .החלק התוקפני של ההורה מופנם אצל הילד ומתפתחת סוגסטיה כשהילד מסכים לקבל את חלק התוקפן כשל הבוגר  כאילו היא שלו עצמו  ובאותו זמן  בוז להיותו קרבן.

 אלה הם  יחסים סאדו מזוכיסטיים בתוך העצמי, כשאין אפשרות לגעת בחלקים הרגישים והחלשים באישיות. העצמי נבנה סביב דיסוציאציה. יש הפנמה של אובייקט סדיסטי שחודר בכוח וגורם להזדהות עם כוח תוך תהליך של הפחדה ועיוות פנימי .