כיום, חיים בישראל כמיליון מבוגרים מעל גיל 65, מתוכם 200,000 חולי נמ"ג (ניוון מקולרי גילי, או באנגלית - AMD), כאשר בכל שנה מתווספים עוד 5,000 חולים חדשים לסטטיסטיקה. כך, כרבע מאוכלוסיית הקשישים בישראל סובלת ממחלת הנמ"ג בדרגות חומרה שונות. זאת ועוד, ההערכה היא כי עד שנת 2025 כ- 500,000 קשישים בישראל יהיו חולים בנמ"ג - כחצי מאוכלוסיית הקשישים בישראל.

 

נמ"ג הינה מחלת עיניים במסגרתה קיים ניוון הרשתית, ופגיעה בראייה המרכזית בדרגות חומרה שונות עד למצב של אובדן הראייה ועיוורון. מדוע, אם כן, שאלתם את עצמכם בקריאת שורות אלו מהו נמ"ג? מדוע המודעות למחלה זו כה נמוכה? שהרי נמ"ג אינו נדיר יותר ממחלות אחרות של הגיל המבוגר, כגון אלצהיימר, סכרת, קטרקט.

 

מחלת הנמ"ג נתפסה בעבר כתופעה האופיינית לזקנה. תפיסה זו, לצד העדר מחקר מתקדם על המחלה, הדחקה של הבעיה בקרב מבוגרים בפרט והקהל הרחב בפרט ונפקדות הטיפול במחלה מסדר העדיפויות במשרדי הממשלה הרלוונטיים, סייעו בקידום הבורות וחוסר המודעות למחלה.

 

מחלת הנמ"ג היא אחת הסיבות הראשיות המובילות לקבלת מקבלי תעודת עיוור על פי הקריטריונים של השירות לעיוור. כך, מתוך 27,000 בעלי תעודת עיוור בישראל, שליש מהם הינם חולי נמ"ג. ההערכה כיום היא כי אחד מכל שישה מבוגרים מעל גיל 65 ומעלה יחלה בנמ"ג, כאשר כ-35%- 40% בגילאי 75 חולים במחלה. גילוי ואיתור מוקדם של המחלה עשוי הציל רבים מפגיעה בראייה. עם התארכות תוחלת החיים והתפתחות הבנת משמעות המושג איכות חיים, יש להעלות את המודעות להשפעת מחלת הנמ"ג על חיי היום-יום של החולים והפגיעה באיכות החיים, לה נלווית גם אובדן עצמאות וניידותו של אדם המאבד את ראייתו. בעזרת אבחון מוקדם ניתן לטפל בחולים אלו, לעצירת המחלה ולעצירת הידרדרותה. מכאן חשיבותה הגדולה של העלאת המודעות למחלה והצורך באבחון מוקדם למניעת הידרדרות הראייה בחולים.

 

על כל אלה מתווספים קשיים הנובעים מעצם העדר המודעות והכרת הצרכים של אותם חולים. חולי נמ"ג נדרשים להתמודד מידי יום עם קשיים ותלאות המתבטאים בפעולות הקלות והשגרתיות ביותר, כמו למשל עלייה במדרגות, נסיעה בתחבורה ציבורית, צפייה בטלוויזיה וקריאת עיתון. חולים אלו נתקלים גם בבירוקרטיה רבה בתהליך ההכרה בהם כחולים ואף בתהליך הטיפול במחלה. לבסוף,עזרי ראייה שונים הקיימים כיום לחולי הנמ"ג אינם מסובסדים כלל על ידי המדינה ועלותם, שעשויה להגיע לאלפי שקלים, מובילה לא פעם לויתור עליהם, בייחוד בקרב בני הגיל השלישי שאין להם המשאבים הכלכליים הנדרשים לרכישת עזרים יקרים אלו, והם נאלצים להמשיך ולהתמודד עם תהליך אבדן הראייה המתקדם.

 

נדמה כי חולי נמ"ג הם שקופים ובלתי נראים אך הם חיים בקרבנו, לא מן הנמנע כי חלק מבני משפחתך והקרובים לך סובלים מהמחלה, אף שאינם מודעים לכך. אמא, אבא, סבא וסבתא אשר 'הגיעו לגיל' ורוצים להמשיך לקרוא, לבלות ולראות את ילדיהם ונכדיהם, לחיות על כל משמעות המילה, באיכות חיים טובה.

 

ללא תשומת הלב הראויה של הממסד והעלאת נושא המודעות לסדר היום הציבורי לא יחול שינוי. בשבוע המודעות למחלה, אני קוראת למדינת ישראל, למשרד הבריאות ולקופות החולים, להפנות משאבים ראויים ולתת התייחסות הולמת למחלה ולחשיבות האבחון המוקדם, שיש בה כדי לחסוך משאבים בהוצאה הלאומית הכרוכה בתמיכה בחולים, ולא פחות חשוב - להציל מאות אלפי חולים בישראל מעיוורון ולאפשר להם להמשיך לראות את העולם.

 

עמותת נמ"ג שהוקמה לפני כ-10 שנים ע"י ד"ר גדעון נאור המשמש כיו"ר העמותה, מהווה "בית" עבור חולי נמ"ג ופועלת להכרה בצרכים ומיצוי זכויותיהם של החולים ובמקביל קיום הסברה להעלאת המודעות לגילוי המוקדם של המחלה מתוך כוונה להטמיע בקרב הציבור את החשיבות של מעבר בדיקת עיניים שגרתית  החל מגיל 50 ומעלה ועל ידי כך לאפשר איתור מוקדם וטיפול אשר יעכב את הידרדרות המחלה ופגיעה אפשרית בראייה.

 עליזה רז, מנכ"לית עמותת נמ"ג