כל הסיבות הטובות להרים את עצמי וללכת לים. כל הסיבות האחרות שתוקעות אותי ואיני זזה בינתיים. הכנתי לעצמי כבר אוכל לסופשבוע, אז אין לי תירוץ שלא יהיה מה לאכול. תרמוס הקפה נשבר, אבל יש לי אחר שאני יודעת היכן הוא, אבל צריך לקום, לפתוח, להזיז ולשלוף.

המים - יהיו קרים, או שאוכל לטבול בם. כי אם לא- אז לא שווה הכל.

יכולתי כבר בפועל להיות לפני שעתיים בים - והנה הזמן חולף, ולכאורה, מאוחר מדי. שטויות כמובן.

רק טבילה שלי במים מצליחה לנחם אותי לזמן מה. נחמה פיסית ממש, וגם משום שאני מבטת בכל האנשים שנמצאים לבד על החוף ומדמיינת שמצבם דומה לשלי, לא מן המקום של נחמת רבים-נחמת טפשים, אלא - כפוטינציאלים למכנה משותף, כלשהו.

משתבללת בביתי, ומשוועת לחברה.

עושה את זה או לא ? כל כך פשוט, ללכת למיטה ולתפוס תנומה, שהרי אני ערה כבר מן השעה 05:00 בבוקר.