כמות הכולסטרול בדם, הן ב- LDL ("הכולסטרול הרע") והן ב- HDL ("הכולסטרול הטוב") מהווה גורם סיכון מרכזי להתפתחות טרשת העורקים ותוצאותיה – מחלות לב וכלי דם.   ואולם, מחקריו של אבירם הראו כי גם לאיכות הכולסטרול יש תפקיד חשוב כגורם סיכון למחלות אלו. כאשר הכולסטרול מתחמצן (ממש כפי שברזל הופך לחלודה), אזי הכולסטרול המחומצן שוקע בדפנות העורקים וגורם להאצת טרשת העורקים, וזאת  גם כשרמתו של הכולסטרול בדם תקינה.   ממצאים אלו הביאו למחקרים רבים על השפעת נוגדי-חימצון (אנטיאוקסידנטים) על התפתחות טרשת העורקים. אבירם הראה כי נוגדי חימצון ייחודיים מקבוצת הפוליפ נולים המצויים בפרי הרימון (POM ) מגינים  מפני התהליך הטרשתי וזאת בעיקר כתוצאה מהפעילות האנטי-אוקסידנטית שלהם.    חימצון הכולסטרול איננו "סוף הדרך" מבחינת התפתחות טרשת העורקים, שכן האנזים פאראאוקסונאז (PON ) הקשור ל-HDL שבנוזל הדם, מסוגל לפרק כולסטרול מחומצן ובכך- לעכב את התפתחות התהליך הטרשתי.   צוות המחקר שלנו פיענח בעשור האחרון את מנגנון פעולת PON לפירוק הכולסטרול המחומצן, וכתוצאה מכך – לעיכוב התהליך הטרשתי ותוצאותיו – התקף לב ושבץ מוחין.   יכולתם של  מרכיבי פרי הרימון (POM ) לעכב מחד גיסא את חימצון הכולסטרול, ולזרז מאידך גיסא, את פירוק הכולסטרול המחומצן (על ידי הפעלת PON ) תורמת לעיכוב בהתפתחות טרשת העורקים.   מאחר והתהליך הטרשתי קשור הן ביצירת יתר של כולסטרול והן בחימצונו המוגבר של הכולסטרול, חקרנו לאחרונה את השילוב של POM עם סטטינים. הסטטינים הם תרופות המעכבות יצירת כולסטרול ומונעות אירועים לבביים , ואולם בכמות גבוהה , יש להם תופעות לוואי (פגיעה בשרירים ובכבד).   לאחרונה,  הראתה קבוצת המחקר שלנו כי שילוב של סטטינים במינון נמוך (ללא תופעות הלוואי דלעיל) ביחד עם פרי הרימון  (המכיל הן פיטוסטרולים - המעכבים גם הם את יצירת הכולסטרול, והן אנטיאוקסידנטים  יחודיים – המעכבים את חימצון הכולסטרול), מעכב  אמנם באופן משמעותי ביותר את צבירת הכולסטרול והכולסטרול המחומצן בתאי דופן העורק , ועל כן – את התפתחות טרשת העורקים ותוצאותיה – מחלות לב וכלי דם (שביטוים הוא בהתקף לב או שבץ מוחי).    עוד מחקרים על בריאותם של הרימונים...