בימים האחרונים אני אמורה להשאר בבית ולא לזוז יותר מידי וזה בגלל שהות מוגזמת מול מאוורר וגב תפוס. אני לא ממש טובה בלהישאר בבית בטח לא כשזה בכפיה . בפעם האחרונה שהייתי בסיטואציה כזו בגלל נקע ברגל ימין פתרתי את הבעיה בזה  שנהגתי עם רגל שמאל - אז היו לי תגובות קצת יותר איטיות, זה לא נראה לי מאוד עקרוני. 

אחרי שסיימתי לראות המון טלוויזיה ולהתקשר לכל מי שהיה מוכן לדבר איתי עברתי לשיטת הצק לכלב. זה עובד כך: מחכים עד שלכלב ממש נוח והוא כמעט נרדם ואז קוראים לו בקול רם. בשלב הזה הכלב מרים את הראש ומפנה אותו אלי בסיבוב שלא היה מבייש את צעירים חסרי מנוח, שושלת ודאלאס ביחד. אני יודעת שלכלבים אין הבעות פנים אבל כשהוא ממשיך להסתכל עלי אני יכולה להישבע שהוא מאשים אותי בכל עוולות תבל חוץ ממלחמת העולם הראשונה.

כדי  שהשיטה תעבוד ממש טוב צריך לחזור על התהליך כמה פעמים ברצף. יש סיכוי שהכלב קצת יתעצבן - הכלב שלי כנראה כבר מכיר את הסחורה שלו והוא פשוט עובר מהסלון לישון   על המיטה שלי.