כן לשמחתי גם השבוע הירידה במשקל נמשכה וכבר השלתי 4.5 ק"ג בסה"כ  מההתחלה

היה מרענן מאוד בחופשה הקצרה יבאולגה- ים ,סדנאות והוואי בין כאב של אחים שכולים נוספים ...ו...אפילו הכרתי את "חמותי " אישה מקסימה שחוותה כל כך הרבה בחיים ...

לבבית ו"מחבקת " ממש דמות של מלאך ...

ביום השני פנתה אליי  בשאלת חיי ,כאילו הבחינה בהגגי ליבי והתשוקה לפגוש את הגבר עימו אזכה להקים בית ומשפחה ...סיפרה שלה שני בנים תאומים שניהם רווקים ושאלה האם אהיה מעוניינית להכיר אחד מהם למטרת  הקמת משפחה ...

חשתי כאילו מישהו שם למעלה שלח לי את ההזדמנות להכיר את הגבר שלי...

התפתחה שיחה לבבית ותחושת חברות שחשים כלפי חברה בחברות רבת שנים .

הרגש היה רגש של התעלות שהנה משאלתי הראשונה בפתח והאחת המתנות לראש השנה מגיעה לי בשקט מהמקום הכי בלתי צפוי ממקום של כאב משותף וחוויה קשה של אובן אח

אח שלא הכרתי כלל ...היתיי בת שנה וחודשיים בסה"כ באוקטובר 1973 עת פרצה מלחמת יום הכיפורים . אחי דניאל ז"ל היה אז בסה"כ בחור בן 23 סטודנט בחוג לכלכה ולסטטיסטיקה באוניברסטיה העברית חיילבמילואים  שנקרא כמו כל עם ישראל באמצע התפילה למלחמה - לחם בגדוד סיור 87 הגדוד שהוקם לצורך המלחמה ממיטב הבחורים שרובם אינם עוד עימנו .

כמו במבצע הוציאה הגברת היקרה פיסת נייר עליה ביקשה לרשום את מספר הפלאפון שלי והמייל שלי לצורך התקשרות סיפרה שהם מתגוררים בחיפה ואף הגדילה לעשות וקבעה בנחרצות שהפגישה כדאי שתהיה בת"א ....חייכתי לי לתומי וחשבתי האם משהו טוב סוף סוף מתחיל להיכנס לחיי ממש כמו בימים ההם בהם הייתי בריאה ושמחה ?

ההתרגשות הגדולה אפפה אותי וחשבי כמה מיוחד להכיר את חמותי לפני בעלי ...

ואכן כמה ימים לאחר מכן ,השאיר לי הגבר הודעה במשיבון בזה הנוסח " מעוניין להכיר אותי ובשיחה הודיע לי כי חשב כבר על תאריך לפגישה ...יום לאחר יום הכיפורים ..כמה סימבולי ..

שמו רון כמעט כמוני שמחה ...

הכל זורם סוף סוף חשבתי לעצמי...המשקל יורד בלי יותר מדיי בעיות, ועימו עתידים להיכנס לחיי מתנות לכבוד ראש השנה ...סיפרתי על המפגש והחוויה עם הגבר לאבי שקשה היה לו להסתיר את החיוך ממש כמו בעבר הצליתי לשמח אותו שהנה יש סיכוי לקשר רציני עם בחור נחמד שגם הוא מעוניין להקים משפחה ..הייתה זו תחושה של התחדשות של שמחה לקראת השנה החדשה איזה כיף חשבתי לי...ו

בשיחה השניה שזרמה לה בצורה נעימה העזתי לשתף את הבחור במחלתי והוא כנראה לא ממש שמע על מחלת ה-MS ולכן חשבתי שקיבל את ההתוודאות בהבנה ..

אבל ממש לא כך הדבר בשיחה היום הבהיר לי שהוא מפחד מהעתיד להתרחש והודיע לי בצורה הישריה והוכאבת ביותר כי התרשם ממני והכי הוא מעריך אותי אך מודיע לי כי עלי לא לפתח ציפיות רבות מדיי שכן הוא מעוניין בקשר של חברות בלבד.

הרגשתי כאילו מישהו חצה אותי לשניים סימה המקסימה, הנבונה , החביבה והלבבית וומצד שני סימה החולה , ממנה יש להתרחק כי לא ידוע מה יהיה בסופה של המחלה :(

לא ידיעתי שיכולות לזרום כל כך הרבה בדמעות בזמן כל כך קצר בגלל מישהו שכלל לא ראיתי הרגשתי עצב חד , פגועה עד עמקי נשמתי מאדם שבכלל לא הכרתי

הכיצד זה ? והאם אעיז לנסות שוב לספר שוב למישהו על המחלה הנוראה הזו ?!

האם קיים גבר גבר שיהיה נכון להתמודד עם הסיכון של לצאת עם בחורה חולה בMS

שהם גם ראשי התבות של שמי ...כבר מזמן ועוד בטרם אובחנה המחלה שלי חשתי צורך עז להחלף את שמי הראשון ....

אני חייבת להחליף את השם הנוראי הזה ואז אוליי יקרה נס ואחלים ...

או לפחות ארגיש טוב יותר....