http://www.achbooks.co.il/aecommerce/c2626/9132.php  מתוך: "אנורקסיה מדריך לפעילות עצמית" /הוצאת "אח" מבוסס על שיטת ACT משיכת החבל של ראשך כיצד יכול להסתיים משיכת חבל? מה התוצאה שלה? רוב האנשים חושבים שישנן רק שתי אפשרויות לסיום: או שהקבוצה מצד ימין מנצחת, כי היא משכה חזק יותר מהקבוצה משמאל, או שהקבוצה משמאל מנצחת, כי היא משכה חזק יותר מהקבוצה מימין. בכל מקרה, הקבוצות ילחמו עד שאחת מהן תגבר או תעייף את השנייה. הם ישקיעו את כל האנרגיה שלהן במלחמה האחת בשנייה. נראה כאילו נגזר עליהן להילחם עד הסוף, נכון? ישנה דרך נוספת לסיים את משיכת החבל שעליה בדרך כלל אנשים לא חושבים, מכיוון שהם עסוקים במלחמתם בקבוצה השנייה. יכול להיות שהפתרון הזה יפתיע גם אותך:  אחת הקבוצות יכולות פשוט לשמוט את החבל! דמייני מה יקרה אם הקבוצה מימין פשוט תסרב להילחם יותר, ותזרוק את החבל? הקרב יפסק באותו הרגע. כל חברי הקבוצה עדיין יהיו שם והקרב יגמר. את אולי תוהה, "מה לכל זה ולמחשבות ולהרגשות שלי?" אנחנו ניתן לך רמז: דמייני שחברי הקבוצה משמאל הם המחשבות שלך על אנורקסיה: שאת שמנה מדי, עלייה במשקל, המראה שלך וכולי. עכשיו דמייני שחברי הקבוצה מימין הן יתר המחשבות, שאת מנסה לפעמים לחשוב, כדי להרגיע את עצמך או כדי להרגיש טוב יותר ("אולי אני לא נראית עד כדי כך רע", "אפילו אם אני לא אוהבת את עצמי אולי מישהו אחר כן יאהב אותי"). האם הבחנת מה קורה עם המחשבות שאת נלחמת בהן מכיוון שאת לא רוצה אותן? האם את לא מרגישה כאילו הקבוצה משמאל בסופו של דבר תמיד חוזרת לא משנה עד כמה חזק הקבוצה מימין נלחמת חזרה? עכשיו דמייני שיום אחד את תגיעי לאזור משיכת החבל, תרימי את החבל ואז הקבוצה השנייה תתחיל למשוך, ואת תעשי משהו שונה לגמרי, משהו שמשנה את המשחק באופן דרמתי: את פשוט תזרקי את החבל...רק תתני לזה ללכת... דמייני שאת מפסיקה לנסות להחליט אילו מחשבות הן נכונות ואילו הן הלא נכונות... אילו מחשבות לחשוב ואילו לא לחשוב. מה יקרה אם תפסיקי להיות בצד הזה או האחר של החבל? אחרי הכל שתי הקבוצות שלך – הן, שתיהן המחשבות שלך! אנחנו מבינים שאת מעדיפה שקבוצה אחת תנצח אחת ולתמיד. אבל כמה חודשים ושנים את מוכנה להמשיך להילחם בקבוצה השנייה? כמה אנרגיה את מתכוונת להשקיע, כדי לנצח במשחק הזה כל יום, כל חודש, כל שנה שוב ושוב? דמייני מה יקרה אם במקום להילחם את פשוט מפסיקה לשחק את משחק המחשבות בכלל... אם תפסיקי את משיכת החבל שבראשך? איך זה יהיה? מה היית יכולה לעשות במקום עם כל הזמן והאנרגיה שלא מבוזבזת על לנצח במשיכת החבל? "אם תמיד תעשי את מה שתמיד עשית, את תמיד תקבלי את מה שקיבלת!" ברגע שמשתנה ההתנהגות, המחשבות והרגשות משתנים כתוצאה מכך. המילה סבל באה מהשורש לסבל - לסחוב. זה כאילו שאנחנו סוחבים את הסבל שלנו בשק, ומחכים לעשות עם זה משהו. מה את עושה עם זה , זו המטרה. המחשבות והרגשות הם חלק ממך – בין אם את אוהבת זאת או לא – והם באים והולכים בעצמם כמו אורחים במסיבה. ככל שלא תרצי אותם, כך יהיה לך אותם. ככל שתלחמי בהם חזק יותר, הם ילחמו חזק יותר בחזרה. משיכת החבל לא נפסקת אף פעם. "אם את לא רוצה את זה, יש לך את זה" כך המעגל ממשיך עוד ועוד, כאשר כל צד הופך להיות יותר ויותר אגרסיבי עם הזמן.   "להתווכח עם מחשבותיך ולא להגיב אליהן" הבעיה המטעה היא ששתי הקבוצות היריבות הן בעצם קבוצה אחת: את. המחשבות בשני הצדדים של המגרש הן המחשבות שלך. שתיהן שייכות לך. לא משנה איזה צד מנצח, חלק אחד שלך תמיד יפסיד. את אף פעם לא יכולה לנצח בתחרות כשהמחשבות שלך מתחרות האחת בשנייה. זה כאילו את מנהלת מלחמה נגד עצמך. זוהי מלחמה אותה פשוט לא תוכלי לנצח. זה לא הגיוני לעמוד רק לצד אחד של עצמך. שוב, את אף פעם לא תנצחי בקרב נגד עצמך. אם את רוצה לעזוב את הקרב הזה, שלא ניתן לנצח בו, ולא להיות בו יותר שחקנית, אז מה עוד תוכלי להיות? האם חשבת להיות המגרש? למגרש יש תפקיד מאוד חשוב. המשחק לא קיים בלי המגרש, כי הכל מתרחש בו. המגרש מאפשר למשחק להתקיים. החדשות הטובות הן שאם את המגרש, את צופה מאוד חשובה, ולא שחקנית בעלת אינטרסים במשחק. המגרש לא צריך להגיב לכלום. המגרש פשוט נמצא שם והוא מתבונן ומחזיק בכל השחקנים, ברשת ובכדור. למעשה, למגרש לא איכפת מי מנצח או מפסיד. המגרש אינו מודאג מהתוצאה. המגרש ימשיך להיות שם גם לאחר שהמשחק יגמר, בעוד השחקנים הולכים וחוזרים. לפעמים, השחקנים יחבטו ויצללו על המגרש. זה אפשרי שהמגרש יסבול כמה סימני שפשוף וחבטות. העובדה שהמגרש סובל לפעמים היא תזכורת בעלת ערך רב שלהיות צופה יכול להישמע קל, אבל לרוב זה לא קל בכלל. כשאת צופה במחשבות שלך, את תבחיני שחלק מהמחשבות האלו מכאיבות ולא נעימות. אולי היית רוצה שהן לא יהיו לך. יכול להיות שלא תאהבי את מה שאת רואה או מרגישה. אולם, המחשבות והרגשות שלך- כולם – הם חלק ממך. הם לא את, אבל הם חלק ממך. ישנה סיבה נוספת מדוע את יכולה להפיק תועלת, מכך שתהיי צופה ותאפשרי לכל המחשבות והרגשות שלך להיות שם. כשזה מגיע לסבל, את חייבת להרגיש אותו זה כדי לרפא אותו. אם לא תאמצי את כל המחשבות והרגשות שלך, הם ימשיכו ללחוץ חזק, כדי שתשמעי ותראי אותם. יחד עם זה, זכרי בבקשה שהצופים הם פשוט צופים. הם לא הופכים למעורבים במשחק ישירות, ומנסים להשפיע על התוצאה. כמו כן, לפעמים המגרש זקוק לתוספת זמן מעטה כדי להחלים לאחר שהתרחש קרב קשה וארוך במיוחד. היי עדינה עם עצמך, ותני לעצמך עוד קצת זמן כדי להחלים. מגיע לך. מטאפורת הסכר הפרוץ היינו רוצים שתדמייני שאת הולכת לאורך שביל בטבע. פתאום, את מבחינה בסכר, עם סדק בקיר שלו. את לא רוצה שהסכר יתמוטט, אז את סותמת את החור עם האצבע שלך. למרות שהאסטרטגיה הזו עובדת בתחילה, היא פועלת רק לזמן הקצר. ואז פתאום, נפרץ עוד חור, ואת סותמת אותו באצבע נוספת. ואז עוד חור נפרץ ואת משתמשת בעוד אצבע וכך הלאה. מהר מאוד כל האצבעות שלך סותמות את החורים. ואז החור הבא נפרץ, ואת צריכה לסתום אותו עם האף שלך. בשלב הזה את תקועה בקיר. איזו נקודת מבט יש לך כשאת תקועה כך בקיר? האם את יכולה לראות מה חשוב לך בחיים כשעינייך דבוקות לקיר הבטון? את נתת את חייך ואת גופך, כדי למנוע מהסכר להתמוטט. את לא יכולה לנצח. אם תישארי שם צמודה לקיר, לא תהיי מסוגלת לחיות את חייך מכיוון שאינך זזה. שום דבר לא משתנה: את תמיד נמצאת באותה הנקודה ובאותה התנוחה. אם תעזבי, את עלולה לסבול כשתאלצי להסתכל בסכר הנפרץ ללא יכולת לעצור אותו. חלק מהמים והבוץ עומדים לפגוע בך. את חייבת לבחור. האם את מוכנה להזיז את גופך ולהרחיק אותו מהקיר ולחוות את המחשבות והרגשות המכאיבים, שעלולים לפגוע בך כתוצאה מכך? ברגע שתעזבי את הסכר, תהיי חופשייה להזיז את גופך בכיוונים שאת באמת רוצה.