היום גיליתי בפורום שלנו  דיון חדש  :" החלטות לשנה חדשה".  נזכרתי שראש השנה בפתח  ויש לי יעד  שכבר   מזמן  בחרתי בו בתור "נושא עבודה" לשנת  תשע" ג  ומחכה רק ל-17 לספטמבר  כדי להתחיל  להתקדם אליו.

המטרה שלי בשנה הבאה היא  להקפיד על המראה החיצוני  ראוי.  אני  יודעת, גבות רבות התרוממו באי הבנה: הרי, דאגה על הופעה חיצונית הינה אחת מהמשימות הכי נעימות  שקיימות   בחיי האישה!  מסכימה: לרוב הנשים  אין יותר  עונג מאשר להתאפר  ולהתגנדר, לסדר שיערן  בתסרוקת חדשה ולמדוד  בגדים בחנות.  אומנם, למי שיש ADHD קשה , דרגה 3-4  זה שונה. ( יש דרגות חומרה שונות של ADHD, דרגה ראשונה מאוד קלה , היא  כמעט לא מפרעיה ולעתים מוסיפה חן  למי ש"סובל" ממנה" ולעומתה  דרגות 3-4  משפיעות מאוד לתפקוד יום יומי).

 " חלק  ניכר  של מבוגרים עם ADHD מזניחים את ההופעה חיצונית שלהם.  זה נובע מכמה  סיבות  : מחוסר תשומת לב על פריטים קטנים, חוסר  סבלנות לבחור  את  הבגדים  ופגיעה במוטוריקה עדינה (שלפי  ספרות  די שכיחה בקרב  אנשים עם ADHD ".   זה ציטוט  מקוצר ויבש  מאיזשהו  מאמר  שקראתי פעם , אבל , למעשה, הוא מתאר בדיוק  למה   נשים  עם ADHD מתרשלות  בהופעתן.

א.    פגיעה  במוטוריקה  עדינה : אני, אישית, בילדות   שנאתי את שיעור  הציור, למרות שמורה הייתה חמודה וטובת לב.  אף פעם לא  הצלחתי  לצבוע תמונה  בלי  לצאת מהקווים. לא הייתי מסוגלת  לצייר קו  ישר , אפילו, כשנעזרתי בסרגל , יצא לי עקום.  כשגדלתי, רציתי כמו שאר  בחורות, להתאפר.  אך, די מהר  הסתבר  שלצייר בעפעף ע"י איילינר  או  עיפרון הרבה יותר קשה מאשר  לקשקש בנייר.   שבידיים לא מיומנות  צלליות ומיק אף  הופכות לטיח. ליפסטיק סוטה הצידה.  בסופו של דבר, במקום לעדן  את היופי  , איפור ,שנעשה  ע"י ידיים  שמאליות, הופך את הפנים  למסיכת מלחמה של אינדיאנים.

ב.     אי  הקפדה על הפרטים הקטנים: אתה מסתכל במראה, ולא שם לב שצווארון  מקופל,  ששרוולים לא סימטריים,  שבכתף  נשאר כתם זעיר מגלידה . או!   אם כתמים זה בבעיה  ממשית!  קודם חשבתי   שרק אצלי , בערך כל כוס   קפה  עשירי   נשפך  על השולחן עבודה  או עליי. העובדה זו   העציבה  אותי והורידה את ערך עצמי.   תודה לאל, לאחרונה  אני יודעת, שזה לא אני, זה ADHD  שלי, וכך  אני יותר רגועה. אגב, RITALIN מעט עוזר   גם פה.

ג.   אי ניהול של הזמן: אני באה לספרית  ולקוסמטקאית כשהזדמן ולא מתי שמגיע זמן. לכן, שיער נראה  פרוע  (אין לי כוח  לעשות פאן),  ציפורניים  שבורות  וגבות נתקלות    אחת בשניה.

ד.  בחירת הבגדים, בעצם, זה מעשה מאוד משעמם. תשאלו  את הילדים  עם ADHD  כמה זוגות  נעליים/ מכנסיים   הם  מוכינם למדוד  בזמן הקניות? לא הרבה.  ומבוגרים  לא שונים  מילדים, פשוט  לא מקובל  לשמוע  מאישה בגיל 20+ :" אני שונאת למדוד בגדים"

אפשר   לשנן  מאות משפטים  טריוויאליים  וכלליים: מסוג   "לא בגד עושה  את  האדם"  ו"יופך  בצניעותך" , וכו', אבל, מה לעשות, בחיים מציאותיים, הופעה חיצונית היא  חלק בלתי נפרד מהתדמית  וחייבים  לעבוד עליו, למרות  ההפרעת קשב וריכוז.