להבין מי באמת הוא המוגבל  מה אתם מרגישים כשאתם רואים אדם בכסא גלגלים? על מה אתם חושבים? האם זה משהו כמו "הנה אדם עם מוגבלות פיזית שנאלץ להתמודד עם קשיים, שמגלה נחישות ומצליח כנראה להתגבר על הנכות הפיזית בזכות יכולות אחרות שלו?" או שמא אתם חושבים: "הוא מסכן, הוא חלש, אני מרחם עליו"?   בימים אלה ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בעל מגבלה פיזית זמנית, אחרי שקרע את הגיד במשחק כדורגל. אחרי שגובס וצולם פעם או פעמיים, החליט מי שהחליט שלא לחשוף אותו לתקשורת. יועצו רוני רימון הודה בראיון לגלי צה"ל שאין ללשכת ראש הממשלה אינטרס לחשוף את נתניהו עם רגל מגובסת, בגלל שהעיתונות עלולה לחבר את התמונה לכותרת מגמתית כמו "ממשלה צולעת", "תקציב על קביים" וכדומה (הניסוחים והדוגמאות של רימון עצמו).   ובכן, חבל. אני משוכנע שכל מי שמזוהה עם קהילת הקשישים, הנכים ובעלי המוגבלויות, כמוני, מבין שמדובר בהחמצה תקשורתית כואבת. יועצי ראש הממשלה בוודאי מבינים בתקשורת ויודעים איך לעבוד עם העיתונות, ועל כן אני לא מתכוון למתוח ביקורת על החלטתם. אבל אני גם שומע את ציבור הנכים ובעלי המוגבלויות ואת בני משפחותיהם, ויודע עד כמה הם זקוקים להסברה חיובית ולתמיכה מהציבור.   אני רואה אותם ממעטים לצאת מהבית, בגלל מבטי הרחמים מכל עבר. אני שומע אותם מתעקשים ללכת עם הליכון, גם כשהרופא ממליץ על כסא גלגלים, רק כדי לא להיראות כמסכנים. אני מזדהה עם המאבק שלהם להיות כמו כולם ולשכנע את סביבתם שמפרק ירך שחוק, קטיעת יד או רגל, עיוורון וכל מגבלה פיזית אחרת היא מגבלה שהם יכולים ויודעים להתגבר עליה.   "כשאמרתי לבעלי שבנסיעה הבאה שלנו לחוץ לארץ ניקח כסא גלגלים, כי אני לא יודעת עד כמה יהיה לי כוח לצעוד, הוא ניסה לשכנע אותי שזה מיותר", סיפרה לי מיכל, חולת טרשת נפוצה בת 42. "בדרך כלל יש לי את הכוח לצעוד, ואני גם יודעת להרגיש מתי אני חייבת לשבת. אבל אם אנחנו צריכים עכשיו ללכת מאות מטרים בשדה תעופה, למה אני צריכה להילחם עם הגוף שלי ועם המחלה שלי? למה לא לקחת כסא גלגלים כדי שאוכל ליהנות מהחופשה כמו כולם. אני יודעת שבעלי מרגיש לא נוח עם המבטים מסביב כשאני על הכסא, אני רואה שהוא נבוך בשבילי ומתוך דאגה. אז בגלל זה אני צריכה לסבול"?   הקשישים, הנכים ובעלי המוגבלויות לא מסכנים. הם גיבורים. הם לא חלשים, הם חזקים. זה אנחנו, בני האדם ה"נורמלים", שמוגבלים ביכולת שלנו להבין אותם ולסייע להם. ראש הממשלה נתניהו יכול היה להצטלם בכסא גלגלים ולסייע במאבק הציבורי למיכל ולשאר בעלי המוגבלויות. הוא יכול היה להעביר מסר חשוב שזו לא בושה להיות חלש, שמוגבלות פיזית אינה מבטלת יכולות ועוצמות אנושיות אחרות, ושאין לו שום סיבה להחביא את פציעתו או להעלים אותה.   * * * מעוניינים לשלוח תגובות, שאלות או הערות? אשמח מאוד. כתובת האימייל שלי היא: [email protected]   מרסלו רויסמן, מנכ"ל נגיש המרכז הארצי להתאמת נגישות