כבר כמה שנים אני חיה במערה סגורה וחשוכה. הנשימה שלי הלכה וירדה, איתה גם היכולות הפיזיות כמובן.

זה הביא לדיכאון . הבנתי שאני הולכת למות, הייתה בזה גם הקלה גדולה.

הסבל ייגמר.,

והנה קרה נס ורופא מומחה לריאות הציע לי לרדת לחודש לדרום, לראות אם זה משפיע.

וזה הציל את החיים שלי!

אני כבר שנתיים וחצי במקום חדש, גם פיזית וגם רגשית וגם מבחינה משפחתית.

ואני מרגישה הרבה יותר טוב!

בחודשים האחרונים התחלתי להאמין שאני הולכת לחיות!

זה משמח וגם מפחיד.... יצאתי מהמערה והאור מסנוור אותי.

יותר מדי פתאום.

אז יש לי עתיד? יש לי על מה לחשוב ולחלום???

ואוווווווו, זה מבלבל.