לפני חודש לפני 9 שנים כשהייתי רק בת 8, ילדה קטנה תמימה, שהדבר היחיד שהפריע והטריד היה אם אבא נוסע ברמזור אדום

ביום אחד הכל התהפך, כבר לא הייתי הילדה הקטנה והתמימה שמפריע לה רק מה יקרה אם אבא יסע באדום.
הפכתי להיות ילדה מפוחדת, ילדה שלא רוצה את החיים, ילדה מזוהמת, מלוכלכת.
הייתי רוצה שהכול יהיה אחרת שהדברים יהיו אחרת להחזיר את הגלגל אחורה.

אני תוהה לעצמי לפעמים איפה נשארה אותה ילדה שחייכה פעם,שצחקה, פעם שאהבה את החיים, שחייה בלי פחד,בלי חשש.

אני תוהה לעצמי לאן הלכו הימים שלפני, האושר הצחוק.
אני זוכרת כל מילה,כל קללה,כל מכה כל נגיעה.
הילדה הזו מפעם שדיברתי עליה, היא הייתה ילדה מקסימה, מלאת שמחה לפעמים אני מסתכלת בתמונות שלה היא אהבה לעשות הצגות (יש אמרו שכשהיא תגדל היא תהיה שחקנית טובה), אהבה לחיות. אהבה את עצמה מאוד, העריכה את מי שהיא.
אני לא אשכח אותה אף פעם את הילדה הזו!!

הייתי פעם משהו ועכשיו אני כלום.... חיים ריקים מתוכן, והכל בגללו.
הוא זה , זה שדואג להשתיק , ולהסתיר מכולם את הנעשה. אבל את הנעשה אין להשיב
הוא זה שיודע שעשה מעשה לא בסדר, שיודע שהוא אשם.
שיודע שאם לא היה עושה דברים שעשה אולי הייתי במקום אחר היום (הכל היה בין גיל 7-8) 
כשהייתי בת 8 הגיע השיא, איבדתי את הילדה שהייתי באותו יום, לפני חודש לפני 9 שנים. 

שנתיים אחרי זה אושפזתי, ולא אובחנתי עוד בכלום (חוץ מ ADHD)

שנה אחרי האשפוז הזה אושפזתי שוב,  כי ניסיתי להתאבד. אז קיבלתי אבחנה של "דכאונית" אז אני חולה בדיכאון, ואבחנו אותי גם חרדתית, אז אני סובלת גם מחרדות.


ואותה אני לא אשכח, הילדה הקטנה החייכנית והמצחיקה, שרצתה לדעת הכל על העולם.
ותמיד כשאמרו לה "כשתגדלי תביני" או "את עוד קטנטונת חכי עוד קצת" היא התעצבנה ודרשה הסברים.
זאת שצחקה בלי סוף, שהייתה יודעת לצחוק צחוק אמיתי.
אני מתגעגעת אליה, אבל היא מתה. הוא הרג לי אותה!!

 

אולי בהמשך אספר איך הוא רצח לי אותה.... 

 

בינתיים סליחה שחפרתי, 

שיהיה יום טוב!