בוקר טוב, היום ה-20 לחודש, יום שלא בהכרח יהיה מהנה (או שכן...את זה נחליט בצהרים)

דריכות באוויר.... אנו מחכים לתעודה...האם השנה הצלחנו, או שוב אכזבנו ?

איזה ציון נתנו לאימא בהיסטוריה ולאבא במתמטיקה? וכמה קיבל הבן של כהן שלא לדבר על הבת של גליה?

היום בצהרי היום יקבע איך היינו השנה, כולנו כוססים ציפורניים, מחכים בכליון עיניים, זה לא דבר של מה בכך.

 

וטיפה ברצינות, אני משתדל לתת מקום ראוי לענין התעודה. מצד אחד לשים בפרופורציה את הכתוב בה ומנגד לחברה למשמעות- להעצים את היש והחיובי . 

 

בכלל אני מנצל את העיתוי לחגוג עם בני (ורק איתו) בארוחת צהרים חגיגית. תוך כדי אני משתדל להדגיש את היש!!! את השינויים וההישגיים ופחות את הציונים הנמוכים (לזה יש מספיק זמן) 

מבקש מהגברבר הצעיר להביע את דעתו רק על היש למרות נטייתו להתמקד במורה שלא התחשבה ובציון הלא הגון ואני לא מוותר, מתעקש "תגיד רק טוב שאתה רואה בתעודה".... "על החסר נדבר מחר"

 

אבא ואמא יקרים תזכרו: את הציון במתמטיקה או באנגלית אפשר לשפר..... את הדימוי העצמי קצת יותר קשה!!

תהיו חיוביים, תוציאו את הטוב ביותר ורק על זה תדברו, תנו מקום לילדיכם להתבטא גם אם זה יהיה לא יאה.

אסור לנו לשכוח, התעודה היא לא הילד אלא רק מה שהוא עשה (או לא) ויש להפריד בניהם.

"לא משנה מה הציון, הוא רק ציון ! הוא לא מי שאתה" מי שאתה הרבה יותר גדול מכל תעודה!!!

 ותחשבו על זה ..... חופשה בכיף

 

 

mindri.co.il