השיטה למעשה דוגלת בקשיבות והתבוננות מעמיקה - פשוט לשים לב.

במשך הזמן מצאתי שהיישום בעיקרו הוא תרגול של קשיבות והתבוננות ללא שיפוטיות בכל תחום בחיים ..עבודה מערכות יחסים וכו' ע"י תיאור צמוד לעובדות בלבד על מגוון רחב של אירועים פנימיים חיצוניים רגשות תחושות מחשבות אנשים וכו.

במיוחד לאנשים כמוני שהיו בניתוק מוחלט ממה שהם מרגישים גם אם היה נדמה פה שאני מחוברת לרגשות שלי (מסתבר שלא). זה עזר לי להחזיק רגשות קשים בלי לברוח לפגיעה עצמית. זה הגדיל את היכולת שלי להתמודד עם החיים ביעילות.

איך זה בא לידי ביטוי?

למשל במקום לתאר אירוע דרך שיפוטיות ונניח והאירוע הוא: פוטרתי מהעבודה ואני סתומה דפוקה מי בכלל ירצה להעסיק אותי מגיע לך שזה קרה....וכו'

הקשיבות מעירה אותי להגדיר את האירוע באופן אחר כמו : " פוטרתי מהעבודה אני מרגישה חסרת אונים. עצוב לי שזה קרה."

ברמה השטחית לא חושבים שיש הבדל מי יודע מה בהסתכלות של תיאור האירוע מהראשון לשני ומה מי יודע מה החשיבות שיש לזה בלהגדיר את זה כך וכמה זה באמת חשוב להיות צמוד לעובדות מבלי לבטל את מה שמרגישים וכמה זה באמת יעיל יהיה ברגע שידרש לפעול מהמקום ששההתייחסות תהיה צמודה לעובדות ללא שיפוטיות .

השוני בתיאור כן חשוב כי התיאור השני מסתמך יותר על עובדות ועל הכרה ברגשות שלי גם אם הם קשים. לא היה שם שיפוט.

התיאור השני לא מבטל את מי שאני ואת היכולות שלי כמו שעשיתי בתיאור הראשון.

האינסטינקט שלי בסיטואציות מחורבנות הרבה פעמים מגיע לידי כך שאני מאבדת את הזהות שלי שאני בכלל לא יודעת להגדיר מה היה מה קרה ומה אני מרגישה  מרב שיפוטיות שכנראה התברכתי בה ככה טוב

השיפוטיות לכאורה מסבירה לי את האירוע באופן הגיוני כזה שאני מסוגלת להתחבר אליו שבעיקרון מושתת על משהו מאד מתעלל ולא מתקף בעליל - משהו שגדלתי עליו.

תוך כדי תרגול (בשלבי התחלה) שמתי לב שאני בכלל לא מסוגלת להגדיר את האירוע אלא יותר פרשנות לאירוע שלאחר התבוננות מצאתי שהפרשנות לרב לא מדוייקת מסרסת ובלתי יעילה. למעשה ההתבוננות שהיתה לי נטיה אליה די העצימה את העיוורון שלי ואת היכולת שלי לקחת אחריות על בחירות שלי ועל מחויבויות שאני נדרשת להן בחיים במכלול של אירועים ובמקום להשיג כוח בונה הפכתי קרבן.

על רגל אחת

לאורך זמן התרגול הזה מאפשר לי לראות דברים שלא שמתי לב אליהם - דברים שכמעט הופכים התירוץ לתקיעויות שלי בחיים מבלי שבכלל ידעתי שכך קורה.

זה מאוד לא מנחם להכיר בזה אבל בזכות זה כבר עשיתי כמה שינויים מהותיים והדרך עוד ארוכה

זה מאוד קשה לתרגל את זה באופן מלאכותי על כל אירוע כמעט מהקטן למפלצתי ביותר במיוחד כשהאוטומט הוא ביקורתיות מסרסת בלתי נדלית

נכון לתרגל את זה גם על אירועים  שהיו, בדביעבד מה אמרתי לעצמי ומה אני אומרת היום לעצמי כשאני מבינה אחרת כשיש ברשותי כלי אחר להתבונן דרכו

אין לזה סוף

בחרתי בתרגיל הזה  כי הוא תרגיל טוב. הוא תרגיל שרבים מאיתנו הולכים לאיבוד בו

רב האנשים נצמדים לפרשנות ולשיפוטיות וכנראה שיהיה לזה מחיר 

התרגול הספציפי הזה מאפשר לתת מקום לרגשות שלי מבלי לטאטא אותם וכן זה חשוב להכיר ברגשות שלנו ולתת להם מקום כי התנהגות כזאת מקטינה את החסכים שלנו

יש חשיבות לתירגול הזה שהוא אחד מתוך מכלול רב של תרגילים גם אם נדמה שאין כי ברגע שיש תיקוף לרגשות הלחץ יורד אוטומטית ומרחב הפעולה גודל 

מרחב הפעולה מושתת יותר על כוח ולא על הדף של אימפולסיביות שמחזקת את הקורבנות שלי ולא את הכוח שלי.

מקווה שתוכלו לראות את הכוח שיש לתרגיל התמים הזה.

בגדול רב התרגילים מאפשרים לי להכיר רגשות קשים מבלי להכנס להיסטריה מהם שהנטיה הטבעית שלי היא לרוץ לפגוע בי.

להכיר אותם בלי לנסות להעיף אותם . הנסיון להעיף אותם בלבד - מעצים אותם

הכרה וקבלה בכך שיש דברים שלא אוכל לשנות. הכרה כואבת אבל היא הכרחית לפעולה בחיים לחיוניות בחיים. 

ברגע שאין תיקוף לרגשות - הם עדיין קיימים שם ויש להם אפקט מרעיל שימצא את הדרך להציף בשלב אחר רחוק מהאירוע או גרוע מכך בזמן האירוע ....ובלי לשים לב התרגול הלא יעיל  הזה גורם לאנשים לעשות השלכות על אנשים אחרים שגורם להם להתנהלות שלרב הם מתחרטים עליה.

יכולת לזהות את המחירים לפני שאני פועלת גם אם בטווח הקצר זה נורא מרגיע אותי לפעול באופן לא יעיל בטווח הרחוק זה מונע ממני את החיים 

אם לא היה לי רווח מהתנהלות מסויימת לא היתי נוהגת בה.

מסתתרות שם הרבה תשובות לא קלות 

מה שכן זה לא הופך את זה ליותר קל  אבל הכוח שמרוויחים בזכות קשיבות נרחבת מאפשרת יותר חיוניות . פחות פגיעה עצמית יותר איפוק פחות אימפולסיביות

עבודה ב DBT גרמה לכך שיש לי פתאום יותר ערנות למחירים של פגיעה עצמית משהו שבעבר לא היתי ערה לו וזה מונע ממני לפגוע אבל זה מאלץ אותי להישאר עם רגשות מאוד קשים.

להחזיק אותם זה החלק הקשה אבל גם מסוגלות לראות שעל קו הזמן הרגשות משתנים

הם משתנים גם אם מאד קשה לי להודות בזה

אני  פתאום יכולה ממש לראות את המחיר לפני שאני בכלל עושה משהו - משהו שבכלל לא היה כשפגעתי בעצמי - פחות אוטומטיות 

זה כרגע שלב מאוד קשה שאני נמצאת בו וככל שההמנעות תגדל כך גם הכוח 

החלק הכואב שיש לקבל שזה משהו שקיים בי 

אני כמעט בטוחה שנולדתי אובדנית אם יש דבר כזה. אני זוכרת את עצמי אומרת לאמא שלי בגיל 5 שאני רוצה למות

וזה משהו שפשוט צריך ללמוד לחיות איתו - זה אחרת מלהכנע לזה

רשימת ה"לקבל ש..." היא ארוכה מאד והיא הכרחית כשרוצים לשנות משהו כשניתן לשנות

..........................................

חוץ מDBT אני חושבת שאני סוג של נס לאור מה שעברתי ושיש לי באמת הרבה מאוד מזל - הרבה מעבר למזל 

המון אנשים מאפשרים לי לעשות עבודת חיים במסירות שאני לא יכולה לתאר

אני מקבלת טונות של עזרה לא ברור לי איך וגם כשכמעט ברור שזה הסוף יש איזה יד ששולפת אותי מהסיוט בלי שאני בכלל ארצה בלי שבכלל מישהו ידע.....

 

..........................................

מה שכן אני לומדת לאט לאט להעריך את העבודה שעשיתי עם עצמי עד כה