הביקור של דני

 

איזה מזל שיש פייסבוק. רק בזכותו גיליתי, לגמרי במקרה, שדני נמצא בארץ לחופשה. החלטתי לשים בצד את העלבון והאכזבה שהוא לא הודיע לי על הגעתו, ומיד התקשרתי אליו. היה כיף לשמוע שוב את קולו, וקבענו שיאסוף אותי בערב ונצא לשבת איפשהו.

 

כמה מילות רקע: את דני פגשתי לראשונה בשירות הסדיר, ומאז אנחנו חברים טובים. אני עוד זוכר אותו כגבר חסון, גדל גוף, אלא שלחוסר מזלו הוא איבד רגל בתאונת דרכים במסגרת הטיול הגדול למזרח הרחוק אחרי השיחרור, ומאז הוא על כיסא גלגלים. בעשרים השנים האחרונות, אחרי התאונה, הוא הספיק להתחתן, להקים עסק עצמאי מצליח, ומאז החליט לפתח את עסקיו מעבר לים הוא נמצא על הקו בין נתניה לפלורידה, ארה"ב.

בשבע בערב הוא אסף אותי ברכבו. "תשמע, כבר מלא זמן שלא אכלתי חומוס, אבל אני מתכוון לחומוס טוב באמת, כן?. אה, ולצערי נקבעה לי פגישה חשובה הערב, אז יש לנו בערך שעתיים, לא יותר. אוקיי? טוב, לאן לנסוע?".

 

לשאול אותי על מקומות של חומוס טוב זה כמו לשאול את אייל ברקוביץ' על כדורגל אנגלי. כיוונתי אותו לחומוסייה הכי חמה בשבועות האחרונים, כשכל הדרך לשם אנחנו משלימים פערים על כל מה שקרה לשנינו בחודשים האחרונים, כשבמקביל הוא מפנטז על צלחת החומוס שלו. אלא שלמרבה האכזבה, כשהגענו למקום לא מצאנו חניית נכים, וכמובן שגם כל החניות האחרות היו תפוסות.

 

מיהרתי להדריך אותו למקום אחר, טוב לא פחות, שם אפילו מצאנו חנייה קרובה, אבל הפעם שתי המדרגות שבכניסה חסמו את דרכנו. מנהל המשמרת האדיב הציע לסייע ולהעלות את דני עם כסאו, אבל הוא סירב, ובצדק. "אני רוצה להיכנס באופן טבעי כמו כולם, ולא למשוך תשומת לב כאילו אני איזה שק תפוחי אדמה", מילמל. במקום השלישי לא היו שירותי נכים, מה שפסל אותו מיידית, ובמקום הרביעי שוב לא היתה חניית נכים.

דני ניסה "לשחק אותה" שהכל בסדר, אבל אני התביישתי והתרגזתי. כמעט שעה מתוך השעתיים שהיו לנו התבזבזה על חיפוש חומוסייה בעלת נגישות לנכה בעל כסא גלגלים. רעבים ומאוכזבים התפשרנו על בית הקפה הראשון שאיתרנו שיכול היה לארח אותנו. כירסמנו טוסט עגבניות סביר, טעמנו עוגת גבינה לא מוצלחת במיוחד ושתינו קפה אספרסו טוב, ובעיקר קשקשנו וצחקנו לזכר ימים עברו.

*  *  *   

 

בסקר שפרסמה עמותת נגישות ישראל לפני כשבועיים נמצא ש-80% מהמסעדות ובתי הקפה בארץ אינם נגישים לנכים. משמעות הנתון הזה ברורה וחדה: עסקים אלה לא יכולים ליהנות מ-600,000 אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, שכן עבורם ביקור באותו בית קפה או מסעדה היא משימה בלתי אפשרית.

אתר עמותת נגישות מציין כי בסקר נבדקו 803 מקומות. רק 20% מהמסעדות ובתי הקפה נגישים לנכים, 24% מהמקומות נגישות חלקית ו-56% אחרים אינם נגישים כלל. הסקר בדק נגישות הדרך מהחנייה לכניסת המסעדה, נגישות דלת הכניסה עבור אדם נכה, הימצאות שירותי נכים ותקינותם והימצאות תפריטי ברייל (רק ב-4% מהמקומות יש תפריטים כאלה).

 

חשוב לציין כי בשנת 2005 חוקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות פרק הנגישות, שמחייב הסדרי נגישות. אלא שהחוק מאפשר למקומות זמן ארוך להיערך לשינויים, ובינתיים דני וכמו שאר הנכים ובעלי המוגבלויות, לא יכולים ליהנות ולבלות כמו כל אדם אחר.

* * *

הסדרת כניסה נגישה היא תהליך פשוט ולא יקר. כל בעל מסעדה או בית קפה יכול לבצע את ההתאמות האלה בזריזות, וכתוצאה מכך ליהנות מהרבה מאוד לקוחות חדשים שישמחו לבלות אצלו. רוצים לדעת איך? מעוניינים לשלוח תגובות, שאלות או הערות? אשמח מאוד. כתובת האימייל שלי היא: [email protected]

 

מרסלו רויסמן, מנכ"ל נגיש המרכז הארצי להתאמת נגישות

www.nagish.co.il