האם יש קשר בין פסיכולוגיה ליהדות?

האם הפסיכולוגיה (תורת הנפש שיסודה בפרויד) מבוססת על עקרונות חילוניים או שהיא נשענת גם על עקרונות היהדות המצויים בתורתנו הקדושה?

האם הפסיכולוגיה היא חוכמה או תורה?!    

ללא ספק הפסיכולוגיה היא אחד המדעים היותר שנויים במחלוקת מבחינת התפיסה היהודית, שכן בשונה מרפואה, פיסיקה וכימיה היא עוסקת בנפש האדם ומשפיעה על רוחו, חשיבתו והשקפתו ומעצבת את אישיותו.

לעיתים אנו יכולים למצוא קונפליקט בין ערכיו של האדם הדתי המגיע לטיפול לבין תיאוריות פסיכולוגיות שונות עליהן נסמך המטפל.

עם זאת מצינו כי בשנים האחרונות ניכרת פתיחות רבה גם בעולם הדתי ובכללותו בעולם החרדי לטיפול נפשי וקשה כבר להתעלם מהברכה המצויה בטיפול נפשי הולם.

אם כן כיצד יתייחס אדם ירא שמיים לטיפול פסיכולוגי?

 

מצאנו כי הפסיכולוגיה תופסת את האדם כמונע ע"י צרכים גשמיים, אינסטינקטים, יצרים – הללו מוגדרים כאיד.

פרויד גרס כי הם מסורסים ונבלמים ע"י המצפון, המוסר וצווים חברתיים – הללו מוגדרים כסופר אגו ולמעשה הנם תוצר לוואי של האיד.

האגו – תפקידו לתווך בין האיד לסופר אגו על מנת שהאדם יוכל להתקיים בחברה.

על אף שלפסיכולוגיה תרומה רבה להבנת נפש האדם הרי שהיא מתעלמת ממושג מרכזי שנקרא נשמה.

היהדות אינה מטיפה חלילה לדיכוי הגוף או להתעלמות מוחלטת ממנו בשונה מהנצרות, אולם היא מלמדת אותנו שהגוף נברא ע"י הקב"ה כדי להיות כלי שרת בידי נשמתו של האדם.

מסופר על מלך בשר ודם שהיה לו פרדס והוא מינה חיגר ועיוור לשומרו.

אמר החיגר "וכלום יש לי רגליים להלך בהן?"

אמר העיוור "וכלום יש לי עיניים לראות בהן?"

הרכיב המלך את החיגר על העיוור ודן אותם כאחד.

בקטע זה לימדונו חז"ל כי הגוף והנשמה משלימים זה את זה.

הגוף הוא הכוח המניע והמבצע את הפעולות ואילו הנשמה מטווה לו את הכיוון.

 

מה קורה כשהגוף חולה, מדוכא? האם יש קיום לאדם?!

מה קורה כאשר הגענו לעולם עם תנאי פתיחה קשים? מוגבלות מסוימת, מרקם יחסים בעייתי עם המשפחה? ובכלל החיים מזמנים לנו אינספור ניסיונות וקשיים.

האם יש לנו בחירה או שהכול דטרמיניסטי ונקבע מראש?

האם אנחנו יכולים לשנות משהו?

האם עבודה רגשית ורוחנית שלנו יכולה לשנות לנו את המציאות?

אנחנו רגילים לחשוב שכל דבר גשמי שיש לנו בעולם הזה הוא עניין של מזל – או שיש לנו או שאין לנו.

אם התמזל מזלנו יש לנו יופי, בריאות, כסף ואם אין לנו אנחנו חולים, עניים.

אולם בתפיסה האלוקית אין מזל! יש כלים! אם יש לנו כלים מסוימים הם הכלים שאנו צריכים להם לעבודת השם הפרטית שלנו. וגם אם נדמה לנו שאינם מספקים אלו הכלים שקיבלנו ואתם צריך לעבוד.

וכבר נאמר כי אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים.

בדומה לתפיסה זו אנו מוצאים תיאורטיקנים שדגלו ועודדו את מהות הבחירה החופשית כבסיס לאיכות חיים.

כך למשל מצאנו הקבלה בין גישת היהדות ומקורות חז"ל  לגישת הלוגותרפיה של ויקטור פראנקל שדיבר על חיפושו של האדם אחר משמעות ומציאת הפשר גם באירועי דחק ומשבר.

גישת הלוגותרפיה כחלק התיאוריה האקזיסטנציאליסטית מעודדת בחירה חופשית גם בתוך אירועים שנכפו עלינו מראש ובמילים אחרות אדם יכול להיות "קורבן" של נסיבות, אולם לתעל זאת לאפיקים חיוביים בתהליך של גדילה וצמיחה בדומה לגישת היהדות שגורסת כי "הכול ידוע מראש והרשות נתונה".

כמטאפורה למשחק קלפים אנחנו לא בוחרים את הקלפים, אולם כן בוחרים כיצד להשתמש בהם ולשחק אתם.

כמובן שהתהליך הנו קשה ואינטנסיבי ודורש עבודה פנימית נפשית ורוחנית, אולם ויקטור פראנקל כניצול שואה הצליח!!!

 

תיאורטיקן נוסף בשם אהרון בק שייסד לימים את הגישה הקוגניטיבית ההתנהגותית יצר מודל בו ניתן לראות כיצד המחשבות שלנו, פרשנות ותפיסות מעצבות מציאות ומשפיעות על תחושותינו הפיסיות והנפשיות.

ביהדות מדברים על "יצר טוב" ו"יצר רע" הגלומים בכל אדם ומכוונים את מחשבותיו, רגשותיו ותחושותיו.

אירוע מסוים שאנו חווים יכול להוביל למחשבות מסוימות, בתחילה מחשבות "אוטומאטיות" שהן ביסודן שליליות. לאותו אירוע אנו יכולים לתת פרשנות אחרת ולהוליד מחשבות חלופיות שהן חיוביות יותר והללו יכולות להשפיע על רגשותינו, התנהגותנו ומרקם יחסנו עם הסביבה.

ביהדות מדברים על "יצר רע" שהוא מקביל למחשבה האוטומאטית ועל "יצר טוב" שמקביל למחשבה החלופית.

 

היהדות מדברת על "נגיעות" שבשפה הפסיכולוגית אנו מגדירים כ"תת מודע" או "תת הכרה" שמכוונים את דרכינו מבלי יכולת שלנו להיות מודעים אליהם.

הנגיעות מולידות מחשבות ודעות שפורצות באופן ספונטאני מבלי שהאדם מקיים מאבק כלשהו עם עצמו ולמעשה "נגוע" בסכמות חשיבתיות מעברו שמשפיעות על ההווה ושוללות יכולת שלו לבחון את האירוע הנוכחי בצורה מחודשת ומושכלת.

כאשר האדם מסוגל לעשות עיבוד רגשי של האירוע ולהיות מודע למחשבות ולרגשות שמעורר האחרון בקרבו הרי שהוא יהיה מסוגל לבחון אירועים עתידיים בראי שונה.