גולדסטאר מהחבית. שבת בצהריים. הליכון לאבא   את רמי פגשתי בים בקיץ בשנה שעברה, ביום שבת טיפוסי של חודש יוני. הוא חבר של חבר שהצטרף יחד עם משפחתו למפגש אקראי וספונטני שהנשים אירגנו. ישבנו על בירה צוננת ואבטיח ופטפטנו. הוא סיפר לי שהוא עורך דין מצליח המטפל בזכויות יוצרים ובקבלת תמלוגים עבור לקוחותיו, ביניהם לא מעט סלבריטיס. בדיוק השיחה המושלמת לסיטואציה, משהו קליל עם גוון רכילותי, מסקרן. הוא הכניס אותי אל מאחורי הקלעים של עולמו, סיפר על הזמר המצליח ההוא עם התקפי הזעם והלהקה הפופולרית ההיא שבה אחד מחבריה שולט ללא רחם בכל השאר, ועוד זוטות שכאלה. רכילותי, כבר אמרתי. ואז הוא שאל מה אני עושה לפרנסתי. אחרי חצי ליטר גולדסטאר מהחבית, בחום של יותר משלושים מעלות ובלחות גבוהה בהתאם, לא מצאתי את האנרגיות לפרט יותר מדי. "אני בעל חברה המטפלת בנושא נגישות לקשישים, נכים ולאנשים עם צרכים מיוחדים", דקלמתי באוטומט. "עזוב, הרבה פחות סקסי מהעבודה שלך". לא היה לי מושג איזו דלת נפתחה עבור רמי באותו רגע. אבל האמת היא שבהתחלה גם הוא לא היה מודע לכך. "אתה מוכר הליכונים? אבא שלי עובר בשבוע הבא ניתוח להחלפת ירך ימין.", הגיב. "אולי תיתן לי כרטיס ביקור ואקפוץ אליך, אמרו לי שאנחנו צריכים לארגן לו הליכון לאיזה חודש-חודשיים". זו תמיד ההתלבטות הזו, האם להיצמד לשאלה ולהיות "ראש קטן", או לפתוח בפני איש שיחי את הנושא כולו ולהסביר לו למה בדיוק הוא נכנס ובמה הוא צריך לטפל, מה שאוטומטית עלול לקטלג אותי כעוד איש מכירות שרק רוצה להתפרנס. אבל לא באמת התכוונתי לחסוך ממנו את המידע לו הוא כל כך זקוק, ושיחשוב עליי מה שירצה. "אין בעייה, תבוא אליי ותראה מגוון של הליכונים", אמרתי. "אני מבין ששאר הדברים מטופלים?" "איזה דברים? המנתח אמר לנו שאבא יזדקק להליכון. צריך עוד משהו?" לקחתי נשימה עמוקה, הנחתי בצד את כוס הבירה והסתכלתי בעיניו. "הזמנתם איש מקצוע לבית של אבא, לראות איזה שינויים נוספים צריך לעשות בתוך הבית? מעקי בטיחות שאולי צריך להתקין? הגבהות לכסאות ולמיטה, כריות אורטופדיות? ומה לגבי הכניסה והיציאה מהבית, יש מדרגות בדרך? אתם צריכים אולי כסא גלגלים או קלנועית? זכויות שאבא יהיה זכאי להן בעקבות הניתוח, קיבלתם הכוונה ליעוץ משפטי?". רמי הסיט את מבטו. הוא היה נבוך, מבולבל, מעט מבוייש שלא חשב על הדברים בעצמו. הרגשתי מעט לא נוח שהפלתי עליו תיק כזה, ככה באמצע שבת קיצית ומהנה. הנחתי יד על כתפו ואמרתי לו, "זה עולם שלם שעד עכשיו לשמחתך לא הכרת. אבל זה לא כזה סיפור, אשמח לעזור ואני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר. מה אתה עושה מחר בשלוש?" *  *  * כששואלים אותי על המוטיבציות שלי בהקמת וניהול "נגיש המרכז הארצי להתאמת נגישות", אני תמיד מספר על רמי ואנשים רבים כמותו, שאתמול לא ידעו מה זו המילה הזו, "הנגשה", ופתאום נאלצו לצלול לעולם הזה של הליכונים, מעקי בטיחות, התגברות על מכשולים כמו מדרגות ועוד. אנחנו כאן כדי לעזור להם, ולמרות שאנחנו חברה עסקית ולא מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), הסיפוק ביכולת שלנו לסייע לקשישים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים, כמו גם לבני משפחותיהם, הוא אדיר. זו גם הסיבה להחלטה שלנו להעלות לאוויר בלוג. המטרה: להיחשף בפני כמה שיותר אנשים, לקוות שאיש לא יזדקק לנו אבל להיות מוכן לכל קריאה, באופן היעיל והמקצועי ביותר. אחת לשבועיים אפרסם פוסט חדש, ובו אעדכן, אעלה התלבטויות ואשתף. אשמח מאוד לקבל תגובות, שאלות והערות. *  *  * לפני כחודש, עם פתיחת עונת הרחצה, התארגנו שוב למפגש משפחות בים. אחרי חודשים רבים בהם לא נפגשנו, ראיתי שם שוב את רמי, והוא הודה לי בהתרגשות על הכל – ההדרכה, העזרים ועבודות המיתקון שביצענו. והכי חשוב – אבא שלו עבר את הניתוח בשלום, גם את תקופת השיקום, והוא חוזר לאט ובטוח לחיים תקינים ומאושרים. "חצי ליטר גולדסטאר מהחבית? אני מזמין", אמר לי בחיוך. לא היתה לי ברירה. הסכמתי.   מרסלו רויסמן, מנכ"ל נגיש - המרכז הארצי להתאמת נגישותwww.nagish.co.il