יבגניה (שם בדוי), בת 62, טיילה להנאתה ברחוב ותוך כדי הליכה, מעדה ונפלה על יד ימין. ליבגניה נגרם שבר בכף היד והיא פונתה אל בית חולים. בבית החולים נערך לה צילום וידה גובסה. יבגניה שוחררה לביתה על ידי הרופא התורן, כשבידה הנחיות לביצוע צילום נוסף תוך עשרה ימים והמשך מעקב אורתופדי בקופת החולים אליה היא שייכת. לאחר עשרה ימים יבגניה פנתה לרופא המשפחה כשבידה הצילום אותו נדרשה לערוך. אותו רופא הפנה אותה לבדיקת רופא אורטופד. יבגניה לא היססה ועוד באותו היום ניגשה אל מרפאת מומחים סמוכה וביקשה לתאם עבורה תור בהול לאורטופד. אך שם, בקשתה של יבגניה נדחתה ועל אף תחנוניה והפצרותיה כי הנושא דחוף, התור הנכסף נקבע לעשרה ימים לאחר מכן. מה שבעצם אומר, שיבגניה נבדקה על ידי רופא אורטופד רק לאחר כעשרים יום ממועד התאונה וקיבוע השבר! דברי התביעה התובעת, יבגניה, מאשימה בטיפול רשלני הן את בית החולים והן את רופאי קופת החולים בהם טופלה. את בית החולים יבגניה תובעת בגין טיפול לקוי ובמתן הנחיות שחרור שאינן ברורות. את קופת החולים היא מאשימה במחדל הקשור לטיפול שניתן לה על ידי רופאי המרפאה ובעיקר במחדל הקשור לעיכוב בדיקתה על ידי רופא אורטופד, דבר שהוביל לנזק בלתי הפיך. מיותר לציין שהנתבעים חולקים על האשמות אלו.רשלנות רפואית בטיפול אשר ניתן בבית החולים יבגניה נתמכה בחוות דעתו של רופא מומחה שציין כי הרופא התורן בבית החולים התרשל במתן הטיפול. עוד הוא מציין כי יבגניה סבלה משבר מורכב שהצריך יחס רציני יותר, הכולל אפילו אפשרות להתערבות ניתוחית. בעניין זה, בית המשפט חלק על דעת המומחה מטעמה של התובעת. בית המשפט קיבל את דעתו של המומחה מטעמו כי הטיפול אשר קיבלה יבגניה בבית החולים היה סביר והגיוני ולא מעיד על רשלנות רפואית. מאידך, יבגניה האשימה את הרופא התורן במתן הנחיות שאינן ברורות וכי לא נאמר לה במפורש שעליה להיבדק על ידי רופא אורטופד תוך עשרה ימים ממועד התאונה. מעיון בגיליון השחרור, נמצא כי אמת בהאשמות אלו, והאופן בו נרשמו ההנחיות אינו מספק, דבר שהוביל לטעות בהבנתן.רשלנות רפואית בטיפול אשר ניתן על ידי קופת החוליםבהסתמך על הצהרות רופאים מומחים, העיכוב בבדיקתה של יבגניה על ידי אורטופד, גרם לנזק בלתי הפיך בידה. לולא העיכוב ייתכן וניתן היה לתקן את השבר. כפי הנראה, הסיבות לעיכוב היו: מתן הנחיות לא ברורות על ידי הרופא בבית החולים וטיפול רשלני של רופאי ועובדי קופת החולים. לטענתה של יבגניה, על רופא המשפחה ועל עובדי המרפאה מוטלת האחריות המוחלטת לדאוג לתיאום תור בהתאם לדחיפות הבעיה. כמובן שמצד הנתבעים נרשם ניסיון להטיל אחריות על יבגניה בכל הקשור לעיכוב בפנייה לאורטופד. פסיקת בית המשפט בית המשפט קבע כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית, וכי הנזק הבלתי הפיך ואובדן סיכויי ההחלמה אשר נגרמו ליבגניה נגרמו כתוצאה ישירה מהתקופה שחלפה בין גיבוס היד בבית החולים לבין הבדיקה על ידי אורטופד. עוד נקבע, כי גם אם התובעת לא הייתה מודעת לדחיפות הבדיקה, על הנתבעים לבדוק באופן עצמאי מהי מידת הדחיפות - הלוא זוהי תפקידה של המערכת הרפואית הקהילתית. בית המשפט מצא, כי נעשתה רשלנות רפואית מצד הנתבעים בשני מישורים: מתן הנחיות שאינן ברורות בעת השחרור מחדר המיון וטיפול לקוי בכל הנוגע לקביעת התור לבדיקת אורטופד. לסיכום, ליבגניה נקבעו עשרה אחוזי נכות. כמו כן, נקבעו ליבגניה 3000 ₪ החזר הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. יבגניה נזקקה, ועודנה נזקקת, לעזרה חיצונית. בית המשפט פסק לה פיצוי בסך 10,000 ₪ תחת הסעיף "עזרה לזולת". בנוסף, על הנתבעים לשלם ליבגניה 50,000 ₪ בעבור פיצוי על עוגמת הנפש, הכאב שנילווה לשבר ועבור תקופת אי הכשירות.