הכל התחיל לפני 8 שנים שהיותי ילדה תמימה בת 17, לילה אחד אני והחברה הכי טובה שלי ישנו בבית וריכלנו כרגיל כמו כל בנות גילנו על העולםהובעיקר על בנים, לפתע קיבלנו שיחת טלפון בתוכנת מחשב "סקייפ", מאחרוי הקו היו שני בנים (שלושה התברר לאחר מכן) , לאחר שיחה קצרה וחסרת משמעות ניתקו אני וחברתי את השיחה.
היות והיה יום לימודים למחורת אמא של חברתי ציוותה עליה להיות בבית ב 00:00 בדיוק! ב 23:55 יצאתי ללוות אותה לדלת, כאשר חזרתי ראיתי שוב שיחה שלא נענתה מאותו שם משתמש, היות ולא הייתה טיםפת שינה בעיניי החלטתי להשתעשע ולחייג בחזרה שוב אותם הקולות מאחורי הקו, צחקנו קצת ובאותה תקופה היה לי חוש הומור די מפותח, זרקתי בדיחה ושמעתי צחוק נוסף שלישי, לאחר בירור קצת התברר כי מדובר בבעל המחשב שלוצר העיניין נקרא לו "א" , שני הבנים הנוספים שהיו בחדר מסרו כי גם הם חייבים ללכת לביתם הקט ושאני אוכל להשאר עם "א" להמשך הדיון, מיותר לציין כי לא היה לי חשק בכלל לדבר עם "א" היות והוא לא פתח את פיו אפילו פעם אחת במהלך כל השיחה, סירבתי בנימוס ואיחלתי להם,לכולם, לילה נפלא. הייתי בטוחה שהם ניתקו את השיחה וכנראה שהם היו בטוחים באותו הדבר בדיוק וכמובן שאך אחד מאיתנו לא ניתן, נכנסתי למיטתי בזמן שהמחשב דלק, ופתאום שמעתי קולו מוזרים בוקעים מין המחשב, הלבשתי את האוזניה על אוזניי ושמעתי קול עמוק ויפה :"הלו? הלו? מי זה?" התחלתי לחוק, ממש, בלי שליטה, "אה זאת את" הגיב על צחוקי "א" 
באותו הלילה דיברנו על 7 וחצי בבוקר, התלבשתי הלכתי לבית הספרף חזרתי אכלתי, ישנתי שעתיים ומ: 20:00 ועד 7 וחצי בבוקר למחורת הכל חזר חלילה. לאחר חודש הרגשתי שאני מאוהבת, כמובן שהחפנו מס טלפון אך עדיין לא דיברנו על פגישה, הייתי מוקסמת, מאחורי השפורפרת היה גבר לא ילד, גבר בנפשו, אדיש, אגומאנייק, מצחיק, מיוחד, שקט, שלי.... נהנתי לקלף את השכבות שלו לאט לאט אחת אחרי השניה, כל רגע הייתי מוקסמת יותר ויותר, מרוב שהתאהבתי באותו הבן אדם פחדתי להיפגש איתו שלא יתאכזב ממני מאיך שאני נראית (ואני לא כזאת נוראית אבל איתו הייתי חסרת ביטחון , למרות שלא הראיתי לו זאת) במהלך החודש התברר לי כי הוא מהצפון הרחוק ואני מהדרום החם, לאחר חודש החלטו להיפגש בכנרת לסופש מתוק ביחד, כבר חשבתי על תירוץ להורים ויומיים לפני השתפנתי, לו הסברתי כי אני לא בטוחה שהפגשיה הראשונה אמורה להיות יומיים (למרות שזה הדבר שהכי רציתי באותו הרגע ) והתשובה האמיתית הייתה שלא אמצא  חן בעיניו וזה יגמר... הוא כעס לא דיברנו שבועיים ובכיתי המון לאחר שבועיים שלח הודעה כי משהו חסר לו וזו אני... התחלנו לדבר שוב ולאחר חודשיים, אמר כי יש לו משפחה בדרום והוא מגיע לביקור וישמח אם ניפש הסכמתי.
אילו היו שלושה ימים מדהימים, מייוחדים ומלאים בחוויות, לא עזבנו אחד את השניה לרגע, ההורים שלי היו בטוחים שאני ישנה אצל חברה סופש ארוך, ובזמן הזה ישנו ביחד בפארק נטוש בעיר באוטו כמו הומלסים ממוצעים, אך היינו מאוהבים אז זה לא היה משנה
מאז היינו ביחד 4 וחצי שנים, עד שעבר בנינו חתול שחור ונפרדנו, אני אפילו לא יודעת לספר למה אני לא זוכרתף, אני זוכרת ממנו רק את הדברים הטוביםץ
לאחר שנפרדנו שמרנו על קשר זמן רב לאחר מכן, מדי פעם הייתי נוסעת לצפון אליו היינו שוכבים, צוחקים, נזכריםף לוחשים אחד לשניה עד כמה אנחנו אוהבים והייתי חזורת הביתה בוכה ומתגעגעת... הייתה תקופה  שחזרנו לדבר יום יום שוב 7 שעות ביום ובכינו שנינו אך לא חזרנו...כל בחור שהייתי יוצאת איתו הוא היה פוסל מראש, ואם הוא רק הזכיר בחורה אחרת הייתי עושה סצינות, בזה "שמרנו אמונים" שנתיים נוספות, בחורים שהציעו לצאת, הסכמה ולאחר שבועיים ברחתי "זה לא 'א' " הייתי אומרת לעצמי.
כעבור שנתיים של "שמירת אמונים" דיברנו בשעה המאוחרת של הלילה ואמרתי לו כי התגעגעתי לריח שלו , לחיבוק שלו, לליטוף שלו, הוא אמר שגם הוא לשלי, וכשהצעתי לו להיפגש לאחר פיתולים רבים אמר כי הוא בקשר עם מישהי וזאת יכולה להיות בעיה, ניתקתי לו את הטלפון בפנים.
בחיים לא חשבתי שאהיה מאות החורות שיהיו מוכנות להיות עם גבר שיש לו חברה.
מאז הוא נסע לתיאלנד, היה שם שלושה חודשים ובזמן שהיה בארץ המשיך לטפח את הקשר שלו עם אותה "מישהי" , כשהוא חזר מתיאלנד דיברנו והוא החליט שהוא רוצה לספר לי את הטלנובלה שלו איתה:
מסתבר שמדובר בבחורה חרדיה ממקום העבודה שלו ובאחד הימים שרבנו והיה בנינו פיוץ עצבני (היו הרבה כאלה) הוא פשוט הלך ושכב איתה, היא בשיא טיפשותה סיפרה את זה לאמא שלה שסיפרה לאבא שלה והעיפו אותה מהבית ומהקהילה כולה, הוא החליט שעליו לקחת אחרויות והם עברו לגור ביחד אצל אמו.
לאחר תקופה מסויימת אמא שלו התחילה ממש לשנוא אותה היות ומדובר בבחורה מפונקת שלא יודעת דבר מהחייםש לה במיוחד לא כשמדובר בכבוד למבוגרים והחליטה גם היא להעיף אותה מביתה, אך שוב "א" החליט להיות האביר על הסוס הלבן והשכיר איתה דירה ולא נטש אותה.
דיברנו שוב ב 31.3.2011 "א" אמר כי הוא נוסע לבקר חברים מהדרום והוא נורא רוצה לדבר איתי ולהיות איתי היות ורע לו, כמובן שלעולם לא סירבתי לו, אז הסכמתי אירגנתי לנו דירה ואוכל.
באותו הלילה לחברה הכי טובה שלי אותה אחת מגיל 17 היה יומולדת, יצאנו וגם "א" יצא עם החברים שלו (ערים שונות) וקבענו שברגע שהוא יצא משם יחייג אלי ואסע לפגוש אותו, כאשר השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר והאו לא חייג התקשרתי אני, "סורי שתיתי כמה בירות אני לא יכול לנהוג" הוא ענה ברול מתנצל, "החלפת לילה איתי בבירות" עניתי והתחלתי לבכות, הגעתי הביתה בוכה ושבורה אמא שלי לא זזה מהמיטה שלי עד 7:00 בבוקר עד שהצלחתי להירדם אל תוך הדמעות, שבוע שלם בכיתי. והא לא טרח להתקשר ולהתנצל, משם החל דיכאון חיי, אמרתי לעצמי שאני אתגבר עליו אך לשווא לא הצלחתי לאחר כחצי שנה הוא טס לדרום אמריקה התקשר וסיפר לי, דיברנו, כעסתי עדיין והייתי פגועה אך לשמוע את הקול שלו גרם לי לאושר וסיפוק... כאשר חזר מדרום אמריקה אמר כי תמיד תהיה לו פינה חמה בלב בשבילי, בתגובה עניתי לן "לי יש פינה חמה בלב ולה יש חצי מיטה עם המבט האוהב שלך בבוקר" בתגובה הוא שתק, הוא חלק איתי דברים שכאבתי לשמוע, כמה הוא נהיה רציני והוא מרגיש אחרת שתמיד אהיה האחת אך כנראה גורלינו אחר.
ומאז היינו מדברים לסירוגין
לפני שבוע נכנסתי לפייסבוק וראיתי את הדבר שטילטל לי את החיים
הוא התארס לה ומאז אני לא מפסיקה לכאוב לבכות, לא מצליחה להתמודד, החברים שלי אומרים שזה דבר טוב שככה אתגבר ואני לא מפסיקה לדמיין אותו מת, אני לא מפסיקה להתאבל עליו, לא יודעת למה יותר קל לי לדמיין שהוא מת מאשר שהוא התארס, הכי כואב לי שהייתי צריכה לגלות את זה מהפייסבוק שלא היה לו את הכבוד המינימלי להתקשר אלי ולספר לי, לפעמים כשאני בלילה עם עצמי אני מדיימנת שהיא עשהתה עליו "שחור: וזה מה הוא ככה אבל אני יודעת שזאת שטותף אני יודעת שהוא המשיך הלאה ואני מוקפת באנשים ואני בעצם הכי לבד שבעולם