הכל התחיל בגיל 35 בערב אחד קצת מיוחד שפגשתי חברים שלא פגשתי מזמן. למעלה מ10 שנים שלא התראנו ופתאום הרגשתי לא כל כך טוב, האור המעומעם של הפאב וכמות האלכוהול שצרכתי לכבוד המאורע גרמו לי לחשוב ששתתי קצת יותר מידי וזה הכל, בערב במקום לישון אצל החבר פשוט ברחתי הביתה מרחק שעתיים נסיעה.

צהריים אני יושב עם בני הקטן על המחשב בסלון  זרם חזק מתפשט לו ביד ועולה למעלה  .... מזל טוב איש זה התקף חרדה!!!!

אני תופס את עצמי על מנת שלא להילחץ(כאילו אני ממש יכול) מוסר את הילד לאישתי  ורץ החוצה  ... זהו אני הולך למות.... אני לא נושם.... החיים נגמרו..... כול כולי מכווץ מפוחד ...מתרוצץ כמו ארנבת רגע לפני שטורפים אותה, עולה ויורד מהשביל של הבית אחוז אימה מטורפת   מחכה כבר לסוף.
בין מחשבה על תום החיים לאמוק הזוי אני מצליח לשכנע את עצמי שרגע , הרי אני עברתי הכשרה של חובש נבדוק קצת דופק נספור נשימות ונראה מה קורה????  המסקנות חיוביות אומנם אני בלחץ אבל יש לי דופק סדיר והנשימה קצת מהירה אבל לא ממש קריטית אני עומד במבחן הפיזי בכבוד. אז מה לעזזאל קורה לי ???? כך עברה לה כ חצי שעה של יסורים  שנמשכה לה למעלה משנה של התקפים יום יומיים סיוטים רצופים של סופי החיים ,שבינהם אני מנסה להמשיך ולשרוד עוד ועוד ועוד....... בסוף בלחץ משפחתי פניתי לטיפול רפואי  הכדורים והבדיקות  הכרתי את המח' הפסיכיאטרית ומה זה ציפרלקס וציפרמיל וציפראמו......
ואז הגיע הדיכאון, המחשבות הטורדניות  אובדן הרצון והכוח התפרצויות הזעם הבכי הבלתי נשלט הלילות הארוכים נטולי השינה  ...המחשבות.....המחשבות ......המחשבות.
כולם מסביבי דאגו לדבר אחד: יש לך מחשבות אובדניות??? שאלו אותי בלמעלה מתריסר מקרים בסיטואציות שונות , ובאופן מצחיק ניסו לשלוט בנימת הקול המאפיינת. צחקתי אתם רציניים הרי אני מפחד מהמוות זו הסיבה אז איך אני יכול לשים קץ לחיי???
העבודה הלכה ונהיתה קשה מיום ליום ,תעבתי את המדים שאני לובש הלחץ הפך לבלתי סביר והחיים נצבעו באפור קודר ניגשתי לממונים עלי והסברתי להם את מצבי.
בהתחלה ברוגע עד התפרצות הזעם הראשונה. החרבתי את כל הלשכה!!!!
מדיניות הכסת"ח שלנו פעולת גם בעיתות לחץ ככל אצבע , תתפטר הם אמרו לי או בכסתחי"ת  לא רוצים לקחת אחריות.
אחרי 12 שנה הייתי מצפה ליותר, בעצם להגיד שהייתי מצפה ליותר זו קלישאה,( כזאת שנכתבת טוב יפה לבלוגים כאלה של פסיכים כמוני). ברור שלזה בדיוק הייתי אמור לצפות , למען האמת לא הופתעתי מהאימרה, רק מהקלות שבה היא נשלפה אלי, אני חושב שמאז מערבוני הספגטי הישנים שנהגתי לראות עם אבי בכבלים הפיראטים של אז לא ראיתי שליפה מהירה שכזאת.
על גופתי המתה עניתי והלכתי הביתה.

ההמשך יבוא....