לשמחתי, רק לעיתים רחוקות אני חש בושה להשתייך למועדון שהצטרפתי אליו מרצוני החופשי. היום החלה לחלחל בי התחושה הלא נעימה הזו. תרשו לי לשתף אתכם בעניין. היה זה כשקראתי את הכתבה שהתפרסמה בקהילת השמנה - מחקר שכותרתו "אכלני שוקולוד שוקלים פחות." ותת הכותרת מרמזת כי אנשים שמפנקים את עצמם בשוקולד בתדירות גבוהה נוטים להיות רזים יותר, כביכול, מאלה שכמעט לא אוכלים שוקולד. מדובר בחוקרים מאוניברסיטת קליפורניה שהשתמשו בנתוני מחקר בנושא תרופות להפחתת כולסטרול. ובכן, הבושה היא לא מהמניפולציה של מידע חלקי שהוצא מהקשרו כדי לקבל כותרת בעיתון, אלא מהעובדה שמישהו רציני טורח לפרסם מעשיות מופרכות שכאלו באתר הבריאות 'כמוני', אתר המנסה בכל כוחו להיות רציני. מכירים את המחקר שמצא כי פיצוחים גורמים לאלימות? מה, לא? אז הסכיתו ושמעו. עקבו אחרי הרגלי פיצוח הגרעינים בקרב גברים בני 50-20 וגילו כי אלה שמפצחים יותר גרעינים (מול הטלוויזיה, במגרש הכדורגל וכו') היו מעורבים יותר בקטטות אלימות מאשר אלה שכמעט ואינם מפצחים או אינם מפצחים כלל. מסקנת החוקרים היתה חד משמעית: פיצוח גריעינים תורם להתנהגות אלימה של גברים.  זה מזכיר גם את הסיפור על המדען שחקר זבובים. תלש רגל אחת לזבוב ופקד עליו לקפוץ. הזבוב קפץ. רשם המדען ביומנו: זבוב עם חמש רגליים, קופץ. תלש רגל נוספת ופקד עליו לקפוץ. גם הפעם קפץ הזבוב. רשם המדען ביומנו: זבוב עם ארבע רגליים, קופץ. וכך הלאה עם שלוש, שתיים ורגל אחת. כשתלש את רגלו השישית והאחרונה של הזבוב ופקד עליו לקפוץ, הזבוב לא קפץ. רשם המדען ביומנו: זבוב ללא רגליים, חירש.   אם זה לא היה עצוב - כי כך בערך נערכים מחקרים "מדעיים" רבים - זה היה מצחיק. אני מציע שקברניטי האתר הזה ימעיטו עד כמה שאפשר, לטובת הגולשים החביבים, בנתינת יד לפרסום מחקרי להד"ם.* *להד"ם = להוציא דברים מהקשרם... בברכת מועדים לשמחה (ונא לא למעוד עם מחקרים שכאלו...) שלכם, ד"ר גדעון רוןwww.refua-sinit.co.il