האם צריך להתחשב בסובבים טרם ביצוע הליך דרסטי שאמור בסופו של יום להתמודד עם סכרת ועודף משקל ? למעשה, התחלתי לרשום את הפוסט הזה לפני שדר'  ראלט שאלה בפוסט של מני " איש אינו חייב להיות חולה סוכרת"   http://www.camoni.co.il/index.php?idr=27&theme=14&v=5916את השאלה הבאה:  " למה לדעתכם לא כולם עושים את זה ונפטרים מהסוכרת שלהם?"  משמע למה אנשים לא משנים אורחות חייהם ... מודה, אני אוהב נשים דשנות, שקימורי גופן  המלא מעידים כי הצורה הנכונה היא הצורה העגלגלה . לעיתים אני סבור שנולדתי בתקופה הלא נכונה .  רנואר,בוטרו ,ופליני יכלו להיות הטובים בחברי. כמוני , גם הם אהבו את הנשיות כבאה לידי ביטוי בעגלגלות. ומה לכל זה לסוכרת ולהליך דרסטי ? בת זוגי אישה דשנה, משקלה נמדד ב 3 ספרות. עם המשקל העודף באות גם בעיות בריאותיות, אחת מהן היא סוכרת (2) . ניתן לדמות את הגיל ותחלואי הגוף  לאוטובוס \נוסעים \מסלול אוטובוס. כל תחנה במסלול (גיל  ) מייצגת אירוע . נוסע הנכנס לאוטובוס (החיים ) מייצג מחלה. באוטובוס החיים האמיתי יש תחנות שונות, דוגמת סכרת סוג 2 . בשלבי "הטרום סכרת"  עדיין ניתן לטפל בה ביעילות . ניתן לשנות תזונה, להתחיל פעילות גופנית ,להפחית במשקל. כל הדברים הללו אמורים להועיל לנו ולשמור על בריאותנו. כבר כתבתי בעבר ,שהחיים המודרניים האריכו את תוחלת החיים במחיר מסוים. החיים המודרניים אינם דורשים כמעט שום מאמץ פיזי, אולי בקצות האצבעות עת אנו מקלידים ומתרועעים וירטואלית עם חברינו בפייסבוק בדוא"ל וכל מיני מדיות אלקטרוניות כאלו או אחרות.  החיים המודרניים קיימים קצת למעלה ממאה שנים , האדם לא נוצר לשבת על ישבנו ימים שלמים, האדם מעצם היותו הוֹמוֹ אֶרֶקְטוּס (מלטינית: Homo erectus; אדם זקוף ) אמור לבצע פעילות גופנית, לנוע, להוציא אנרגיה . משקל גופו אמור להיות מוטעם בצורה זו או אחרת בצורה פרופורציונית למימדי גופו. אולם, מאז הגיעה הקידמה לעולמנו והאדם הפך יותר ויותר סטטי, מניע את גופו פחות, מתאמץ פחות להשיג אוכל . האוכל הפך תעשייתי יותר ויותר בשל אילוצים חברתיים וכלכליים,  שומני הטראנס ושומנים בכלל מתקבלים כבון טון  ומשפרי טעם ... האוכל הזמין הביא עימו השמנה בלתי נמנעת שהפכה במקומות מסוימים למגפה. עם עליית משקל  הגוף החלה תחלואה שאולי (ורק אולי ) לא הייתה פורצת  לפני כן. ואם הייתה פורצת , הרי שהייתה פורצת  בפלח אוכלוסיה קטן באופן יחסי למימדיה היום. כיום ידוע שהשמנת יתר חולנית (Obesity) היא מצב קיצוני של השמנה, בו ההשמנה עלולה לגרום לתחלואה ואף מוות . ההכרה בעיני אחדים  (ואני בתוכם ) שאישה שמנה היא אישה יפה , אינה תורמת לאיכות חייה  של אותה אישה שמנה. עגלגלותה עשויה לקצר ולמרר את חייה בטווח הארוך. אולם, מי שגדל על ברכי  תעשיית המזון המהיר, הפחמימות השוקולדים השומנים ושאר מזיקים  זמינים  יתקשה לשנות אורחות חייו. שהרי לא צריך לשנות רק תפריט, יש לעשות מעשה ולבצע פעילות גופנית . יש גברים ונשים ששילוב של שינוי טוטאלי של הרגלי אכילה והרגלי פעילות גופנית זרים לרוחם, ואינם מתקבלים בעין יפה. אותה קבוצה פונה  ל"דרך הקלה" : ניתוחים. בניתוח מתערבים בצורה זו או אחרת במערכת העיכול והתוצאה הסופית אמורה להיות הפחתה במשקל. לניתוחים אלו כ-לכל הליך ניתוחי עשויים להיות סיבוכים כאלו או אחרים. כאשר הסיבוך הגדול מכל הוא מוות.  מי שנושא את נטל המוות הוא המשפחה, שכן המנותח כבר עבר לעולם שכולו טוב.  גם אם הסיבוך אינו מוות, אלא סיבוך של אישפוזים חוזרים ונשנים בשל זיהומים, או כל  סיבוך אחר , הרי שהן המנותח נפגע והן משפחתו. לעיתים איכות חייו של המנותח ומשפחתו נפגעת בשל החלטה חפוזה וקלת דעת. וכל ההקדמה  הארוכה הזו לשם מה ? כדי לשאול מספר שאלות מהותיות. התשובה לכל השאלות הללו מורכבת. נכון לרגע זה הצלחתי לטעת בבת זוגי זרע של חשש מפני ניתוח התריסריון מפאת סכנותיו הרבות, ומפאת היכרותנו האישית את אחת המנותחות שמצבה אינו מהמשופרים עלי אדמות.  זוגתי  נסוגה בה מעמדתה הנחרצת באשר לניתוח ושוקלת ביצועו בשנית.  משהחלה לבקר את האוכל הנכנס לפיה (מזה כחודש ) קרו שני דברים מהותיים מאוד :  הראשון: היא הפחיתה ממשקלה 10 ק"ג .  השני : רמות הסוכר הממוצעות כמעט נורמליות ונעות סביב ה 100 ולעיתים אף פחות.  כלומר, אם יש רצון ישנה דרך. אולם זוגתי חוזרת חזור וטעון שאינה מסוגלת להמשיך דרך זו (דיאטה) לאורך ימים רבים, וכל מה שמעסיק אותה הוא המחשבה על אוכל ורעב . לכן, לדידה הפתרון הטוב ביותר הוא ניתוח. ניתוח אינו משנה הלכי מחשבה, אולם הוא משיג את מטרתו בצורה מיידית. אענה לשאלות ששאלתי לפי השקפת עולמי, ואתם מוזמנים לענות לחזק או לסתור את דברי שאלות  ותשובות. .1. האם צריך לתמוך בבן הזוג  (זה שהחליט להיות מנותח ) בכל מצב ? לא, לא צריך לקדש ולקבל כל החלטה של בן הזוג. עצם העובדה שפלוני אלמוני הוא בן זוגנו אינה מקנה לו את הזכות הלגיטימית לקבל את תמיכתנו בכל מצב. אם בת הזוג הגיעה לכלל החלטה, עליה לגעת שיש דרכים מסוימות בהן אני לא אלווה אותה. אמנם, שנינו ביחד, אך גם כל אחד לחוד. כאשר ההחלטה (לדידי ) אינה הגיונית , המטרה אינה מקדשת את האמצעים . לכן, אין תמיכה אוטומטית בבת הזוג , במקרים כבדי משקל (תרתי משמע ) כגון אלו כאשר איכות החיים  של בת הזוג או המשכיות החיים  (שלה) נתונה על כף המאזניים איני סבור שיש לתמוך בהחלטה זו. 2. האם המנותח  יכול לסכן את חייו במודע ולדרוש מבן זוגו תמיכה ?  לא ! קיים בכך מוטיב של פחד ורצון לחלוק אחריות הואיל והמנותח אינו יכול להחליט בעצמו מה תחום האחריות שלו. תחום אחריותו הוא לרזות כדי למגר את הסכרת או כל מחלה אחרת. הבחירה היא הבחירה "הקלה" שיטת הזבנג וגמרנו . אולם, אני מכיר כמה וכמה עלמות חן כבדות משקל שלאחר ניתוח הפחיתו ועלו במשקלן במשחקי עלייה\ירידה אינסופיים. הבעייה אינה מתחילה בקיבה , הבעייה נמצאת רק בראש. לכן, אני חושב שלא הוגן לסכן חיים בניתוח שתוצאותיו בעיתיות מראש. 3. האם כל האמצעים כשרים כדי לסכל ניתוח כזה ? האם קיימים אמצעים פסולים ? לא כל האמצעים, אולם הרבה אמצעים כשרים לשם סיכול ניתוח. אמצעים  "כשרים" הם: לחפש מי שעבר ניתוח כזה והסתבך כהוגן.  לצערי , חברה של זוגתי ביצעה ניתוח תריסריון והסתבכה כהוגן. אמצעי נוסף הוא התעמקות במאמרים לגבי סיכוי\סיכון . מצאתי די והותר "בשר" בנוגע לסיכוני  הניתוח כדי לערער את החלטתה. עודדתי אותה להתקשר למי שעברו כזה ניתוח ולשמוע ממקור ראשון על ההתנהלות לאחר הניתוח. ההתנהלות שלאחר הניתוח  אינה קלה ודורשת משמעת ברזל בנוגע לתוספי מזון וויטמינים כדי לאזן את חוסר הספיגה. זלזול יוביל לתוצאות הרות אסון. 4. האם כל האמצעים כשרים להפחתה במשקל, גם במחיר של סיכון חיים ? לדעתי ? לא. אבל אינני יכול להציב עצמי במקומו של אף אדם בוגר, דומני שאין זה מתפקידי לשפוט אף אדם על החלטתו.  לעיתים הייאוש מדרך החתחתים להפחתה במשקל אינה קלה. זוגתי יודעת היטב שאחד מסיבוכי הניתוח הוא מוות. דומני שהיא מבצעת הדחקה מסויימת בבחינת "לי זה לא יקרה" , וגם אם יקרה אני לא אהיה כאן כדי לתת את הדעת לתוצאת המעשה. לדעתי, הפחד מסכרת והשלכותיה גובר עשרות מונים מפחדים אחרים העוברים אידיאליזציה והדחקה. 5. האם ביצוע ניתוח כזה פירושו אנוכיות ? במקום מסויים כן. כי הניתוח דורש התנהלות שונה , תקופת ההחלמה ממנו ארוכה. גם לאחר הפחתת המשקל יש לבצע ניתוחים קוסמטיים בעלי תקופת החלמה ארוכה. יש לזכור שלאחר ניתוח כזה הירידה אמורה להיות מהירה מאוד.נוצרים עודפי עור מהותיים הדורשים טיפולים כירורגיים.  בכל אחת מדרכי ההפחתה במשקל יווצרו עודפי עור, אולם כאן בדרך הניתוחית ההפחתה היא דרסטית . אחד השיקולים בעד ניתוח התריסריון הוא "ניתן לאכול מה וכמה שרוצים" . אבל כאן בדיוק הבעייה. כי זה מורה שקיים נתק בין הראש לבין הקיבה. יש צורך מהותי לשנות דפוסי מחשבה ואכילה. בלעדי זה , הניתוח לעולם לא יהא שלם. באשר לי .. המנתח לוחץ לבצע ניתוח תרסריון, מבחינתו זוגתי היא מנותחת נוספת שאם תצליח תצטרף  למעגל ההצלחה (שלו). מבחינתי , במקרה של כשלון כולנו נתמודד עם הכשלון. המשפט "לה זה לא יקרה " לא תופס אצלי, כי תמיד, אבל תמיד, המחוקק הנדוש ההוא ... אתם יודעים ... מרפי ....מגיע לביקור. לצערי חוקיו אינם לרוחי ומתוזמנים בעיתוי השמור רק לו... עיתוי המעניק לו חיוך אירוני על חשבוני. בריאות אושר לכולם מיקי