כדי להעריך את תרומתו של המזון שאנחנו אוכלים למאזן האנרגיה בגופנו אנו מרבים להשתמש בערכו הקלורי. היה נוח לקבל מספר המציין כמה קלוריות לאכול ביום כדי להיות בריא, אלא שהקלוריה הרישמית מחושבת על פי מידת החום שנפלטת משרפתו של המזון וזה ממש לא מה שקורה למזון בגופנו. מה שהיה יותר מעניין להגדיר הוא מונח של "קלוריה יישומית" שייקח בחשבון את מיכלול המשתנים הקובעים בפועל את ערכה ויישומה האנרגטי של הקלוריה בגופנו. כאן בחרנו לציין מיגוון אספקטים המשפיעים על מידת האנרגיה המופקת מן המזון ולהראות לא רק שקלוריה היא לא תמיד קלוריה בגופנו אלא גם שאנחנו יכולים להתחכם ולהשפיע על ערכו הקלורי היחסי של המזון שנבחר. אחד הגורמים החשובים בניתוח ערכה הביולוגי של הקלוריה הוא לקחת בחשבון לאן תיושם האנרגיה שלה ויחד עם המידע שאת מידת האכילה שלנו קובעת תחושת השובע ולא מספר הקלוריות, יש להתייחס להרבה משתנים שכמה מהם נביא בהמשך. נקודות המשפיעות על ערכה הקלורי בפועל של קלוריית המזון: * ממזון מבושל אנחנו יכולים להפיק יותר אנרגיה מאשר מאותו מזון לא מבושל בניסוי קצת לא שגרתי הראו חוקרים מהרוורד (1) שבישול המזון מספק לגוף יותר אנרגיה מהאנרגיה של אותו מזון לא מבושל. יש לכך השלכות גם על סימון ערכי המזון וגם על ההתבוננות באבולציה שלנו כבני אדם שיכלו לאמץ את יתרונות הבישול. כולנו, בכל העולם, משקיעים שעות מדי יום בעיבוד המזון, קיצוצו, בישולו ועוד... ויחד עם זה לא חקרנו את ההשפעה של כל תהליכי הכנת המזון ובישולו על האנרגיה שאנחנו יכולים להפיק מהמזון, וההשפעה על האבולוציה שלנו. זאת למרות שהפקת אנרגיה מהמזון היא הסיבה העיקרית שלנו לאכילה. עדיין לא חקרנו את מצב האנרגיה הזמינה של בשר לפני ואחרי הבישול או האם לחבטות על הבשר (כמו שמכינים שניצל) יש השפעה על ניצול האנרגיה ממנו. כדי לבחון את ההשפעות האלה תכננו החוקרים את הניסוי הבא. במשך 40 יום נתנו לשתי קבוצות עכברים סדרת דיאטות שהורכבה מבשר או מבטטות וזאת ב- 4 צורות: * לא מבושל * לא מבושל אבל חבוט * מבושל * מבושל וחבוט בכל המהלכים נשקלו העכברים וזאת אחרי שהמדענים קבעו מראש כמה הם יאכלו וכמה הם ירוצו על הגלגל שלהם. התוצאות היו ברורות – בשר מבושל נותן לעכברים יותר אנרגיה מבשר לא מבושל וזה נכון גם לגבי הבטטות. לגבי שני סוגי המזון היה אפקט הבישול על זמינות האנרגיה גבוה יותר מאפקט החבטות שגם לו היתה תרומה ליותר אנרגיה. מעניין האם עיבוד מזון מהיר הנפוץ בחברתנו משפיע בדומה לבישול על ידי מקסימום קלוריות אפשרי וזאת סיבה להשמנת היתר הכרוכה עימו? מזוית אחרת הראו החוקרים שעכברים רעבים העדיפו הרבה יותר בשר מבושל על בשר לא מבושל מה שמעיד שהעכברים היו מודעים לערך הקלורי המוסף של הבישול. אלה מימצאים שבהחלט מעידים על התפתחות בני האדם שידעו לנצל את הזמינות הגבוהה יותר של המזון הכרוכה בבישול והמציאו אותו אחרי שהתחילו כמו כל החיות באכילת בשר נא. חוכמתנו נראית כאן בעלת אפקט דרמטי בקידום האבולציוני כשהמצאת הבישול אפשרה לבני האדם קידום מהיר. האם בגלל זה יש הממליצים על תזונה להרזיה המקדמים רעיונות שעיקרם לחזור למזון לא מעובד? * בנוסף לקלוריות גם הטעמים משפיעים על בחירותינו חוקרים ממישיגן ניתחו מאתר המירשמים העולמי  http://allrecipes.com הרבה מירשמים (46000) וייצרו מפה כלל-עולמית של טעמים. מפת מירשמים זאת מראה שהנתונים אכן לא זהים בכל מקום בעולם (2). נתון מעניין ובולט שנמצא הוא שהכנת מזון שקל לעכלו מעלה את שעור הבחירה בו, מימצא ששוב תומך בבחירה הטבעית המועדפת של אנשים ביתר זמינות קלורית (3). * לא כל קלוריה שאנחנו אוכלים נספגת, ראו למשל את השומן הנמצא בפיסטוק חלבי וגם, השפעה של פחות אכילה עם צריכת הפיסטוק בהשוואה לצריכת בייגלה. חוקרים מהשירות לחקר חקלאות של משרד החקלאות האמריקני מצאו כי לא כל השומן הנמצא בפיסטוק חלבי נספג בגוף. הממצאים מראים כי ייתכן ובפיסטוקים יש בפועל פחות קלוריות ממה שחשבנו. בניסוי נתנו החוקרים ל- 16 מתנדבים בריאים לאכול 30 גרם אגוזים כחלק מתזונה מבוקרת וחישבו את הערך הקלורי באמצעות ההבדלים בהפרשת אנרגיה. הם מצאו כי הערך האנרגטי של מנת פיסטוקים היה נמוך ב- 6% ממה שחושב בעבר (4). מחקר קודם של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצא כי פיסטוקים הם חטיף טוב לניהול משקל. המחקר נערך בקרב 52 משתתפים עם משקל עודף או השמנת יתר. כל הנחקרים הקפידו על דיאטה במשך 12 שבועות, במסגרתה הם אכלו 500 קלוריות פחות ביום. כחטיף, המשתתפים קיבלו פיסטוקים שסיפקו כ- 240 קלוריות, או בייגלה שסיפק כ- 220 קלוריות. התוצאות הראו שהנחקרים בקבוצה שקיבלה פיסטוקים כחטיף עמדו טוב יותר במטרות ההרזיה מאשר בקבוצה שנשנשה בייגלה (5).   *כמה שאנחנו אוכלים תלוי בדברים האחרים שאנחנו אוכלים כמו בהשוואה בין האכילה של הפיסטוק חלבי לעומת הבייגלה גם שעור החלבון בתזונה משפיע על האכילה הנוספת. בניסוי שנעשה באוסטרליה עם 22 משתתפים רזים נמצא שתזונה עם ירידה בכלל החלבון בתזונה היומית מ- 15% ל- 10% גוררת עימה עליה ב – 12% בצריכת כלל הקלוריות היומית וכך יכולה להוביל להשמנה (6). *ועוד בענייני אגוזים המפחיתים תאבון אחרי שכבר יודעים ששקדים לא משמינים כמו ששערו על פי ערכם הקלורי, מצאו עכשו חוקרים מאוניברסיטת ברצלונה שקומץ מהם מאפשר גם הגברת הפרשת הסרוטנין וכך הפחתת תחושת הרעב. בניסוי השתתפו 42 מטופלים עם סינדרום מטבולי (שילוב של לפחות 3 סימפטומים מתוך: השמנה, כולסטרול גבוה, טריגליצרידים גבוהים, סוכר גבוה בצום, יתר לחץ דם) שכחציים קיבלו מדי יום 30 גרם תערבת של שקדים ואגוזים. נבדקו כימיקלים שונים בשתן כל המשתתפים, בקבוצה שקיבלה שקדים ואגוזים במשך 12 שבועות נמצאה רמה גבוהה יותר של סרוטונין מרמתו אצל המשתתפים שלא קיבלו את השקדים (7). רב הסרוטונין האחראי בין השאר גם על מצב הרוח ועל בריאות הלב מופרש במעי. גם המימצאים כאן תומכים בשינוי התפיסה הישנה שכדאי להימנע משקדים ואגוזים עתירי הקלוריות כשרוצים לרזות. * הערך הגליצמי של המזון קשור בתחושת השובע על תחושת השובע משפיעים הרבה מרכיבים כמו גם דיאטה עם ערך גליצמי נמוך והתעמלות המפחיתים את התאבון. כך שמזון עם ערך גליצמי גבוה יוביל לאכילת יתר בהשוואה למזון עם ערך גליצמי נמוך גם כששניהם יכילו את אותו מספר קלוריות (9 ,8). * איך יכול ממתיק מלאכותי נטול קלוריות להוביל דווקא להשמנה? מימצאים מצטברים ממחקרים אפידמיולוגיים עם אנשים או מניסויים עם חיות, מראים כי ממתיקים מלאכותיים עלולים לעודד עליה במשקל במקום להגן מהשמנה. מה שמחפשים עכשו חוקרים מאוניברסיטת פרדו הוא את המנגנון שיכול להסביר מטבוליזם כזה של עליה במשקל עם ממתיק נטול קלוריות. בשימוש במודל חולדות נראות התוצאות הראשוניות כמובילות להבנה שנוצר שיבוש באפקטיביות של הקשר בין הטעם המתוק ובין הקלוריות הנספגות המלוות אותו. שיבוש כזה אינו מונע מן החולדות להשיג לעצמן את הקלוריות החסרות משומנים או מפחמימות אחרות ולא-מתוקות שבתזונה. כך, תזונה עם ממתיק מלאכותי חסר קלוריות גורמת בפועל לשיבוש החלטות ערך קלורי ומתוק ומובילה לצריכת יתר של מזון אחר מכיל קלוריות ולהשמנה (10). * בין המשתנים המשפיעים על מידת האכילה נמצא גם את הלעיסה יחד עם המימצאים שהראו שמשתתפים שמנים נטו ללעוס פחות פעמים ממשתתפים רזים, הרי שגם שמנים וגם רזים, 30 משתתפים, אכלו 12% פחות קלוריות כשנתבקשו ללעוס את המזון 40 פעם לעומת 15 פעמים (11). זה מתאים גם להשפעת לעיסת מסטיק חסר קלוריות שהוריד חשק לאכילת חטיפים. בניסוי שנערך באנגליה עם 53 נשים נמצאה ירידה של 10% באכילת חטיפים (מלוחים או מתוקים) אחרי שהן לעסו מסטיק לפחות רבע שעה בכל שעה מתוך 3 שעות המעקב (12). * היעד המוביל שלנו הוא לא מספר קלוריות אלא מידת השובע ועל זה משפיעים הרבה משתנים, למשל המח שלנו והחשיבה שלנו על המזון. מטרת המחקר היתה לבחון האם תחושת השובע הפיזיולוגית, כפי שהיא נמדדת דרך הורמון העיכול גרלין, מושפעת מדעתנו על האוכל אותו אנחנו אוכלים. רמת הורמון הגרלין מוגברת כשאנחנו רעבים, כחצי שעה לפני האוכל, ורמתו יורדת אחרי האכילה. הנבחנים, 48 במספרם ובריאים, קיבלו לשתות שייק בערך קלורי של 380 קלוריות והתבקשו להשתתף בתרגיל תמורת 75$. לחציים נאמר שהם קיבלו משקה עתיר קלוריות - 620 קלוריות ואילו לחציים נאמר שהם קיבלו שייק דל קלוריות 140 קלוריות. רמות הגרלין, הורמון הרעב, נמדדו בהתחלה, אחרי שעה (לפני השתייה) ואחרי 90 דקות (חצי שעה אחרי השתייה). בין ההתחלה והשעה הראשונה, לפני שתיית השייק, נתבקשו המשתתפים לקרוא את הפירוט (140 או 620 קלוריות) בהקשר לשייק שקיבלו. אחרי השתייה נתבקשו המשתתפים לתאר את תחושתם ואת השייק. התוצאות - דרגת השובע שתארו המשתתפים היתה דומה לשובע של מה שהם חשבו שהם שתו. אצל אלה שחשבו שהם שתו שייק עתיר קלוריות היתה הירידה בגרלין דרמטית ותלולה ואילו אצל אלה שחשבו שהם שתו שייק דל קלוריות היתה הירידה בגרלין איטית יותר. ובהתאם היתה גם תחושת השובע אצל המשתתפים. השובע היה מותאם למה שהמשתתפים האמינו שהשייק הכיל, ולא למה שהשייק היה באמת (13). * אוכלים שונה עם גברים או עם נשים הרבה דברים משפיעים על מידת האכילה שלנו כמו למשל נוכחות של גברים או נשים שמשפיעה שונה על גברים או נשים. החוקרים עקבו אחרי 127 סטודנטים שאכלו במסעדת הקמפוס של אוניברסיטת אינדיאנה בזמני ארוחת צהריים וארוחת ערב, במשך עשרה ימים. בממוצע, כאשר גברים אכלו עם נשים, הגברים נטו לצרוך יותר קלוריות בהשוואה לאלו שאכלו עם גברים אחרים. לעומת זאת, נשים נטו לצרוך פחות כאשר אכלו בחברת גברים בהשוואה לכמות שאכלו בחברת נשים אחרות (14). *ניצול האנרגיה מושפע מזמן האכילה החוקרים בחנו את ההשפעה של זמן ארוחת הערב, שעה מוקדמת או מאוחרת, במחקר קטן שכלל 10 גברים יפנים בריאים, גיל 40. המשתתפים אכלו ארוחת צהריים בשעה 1:00 בצהריים וארוחת בוקר בשעה 8:00 בבוקר למחרת; משתתפים בקבוצת הביקורת אכלו ארוחת ערב בשעה 7:00 בערב ואלו בקבוצת המחקר אכלו ארוחת ערב בשעה 10:00 בערב. כל הארוחות היו זהות, והמשתתפים אכלו בתא מיוחד, בו נמדדה ההוצאה האנרגטית וניצול האנרגיה. בקרב אלו שאכלו ארוחת ערב מוקדמת, ממוצע ההוצאה האנרגטית במהלך 23 שעות עמד על 1885 קלוריות; בקרב אלו שאכלו ארוחת ערב מאוחרת, הממוצע עמד על 1837 קלוריות (15). * החיידקים במערכת העיכול מושפעים מהמזון ומשפיעים על מאזן הקלוריות למושבות החיידקים שחיים במערכת העיכול האנושית – יש מנהגי אכילה בררניים. סוג חיידקים אחד מעדיף מזון מהיר עשיר בשומן והאחר מעדיף סעודה עשירה בסיבים תזונתיים. בגוף שלנו קיימים טריליונים רבים של מיקרואורגניזמים ששוכנים בכל פינה ופינה. מומחים מנסים להבין את היחסים בין החיידקים למארחיהם – בני האנוש, ולאחרונה יותר ויותר מחקרים מראים כי למגוון של אותם מיקרואורגניזמים השלכות חשובות על הבריאות. מרבית החיידקים חיים במערכת העיכול. הם מסייעים בעיכול האוכל, מסייעים למערכת החיסון, שומרים על בריאות המעיים, מפיקים ויטמינים, עוזרים לחילוף החומרים, מנצלים קלוריות ממזון ועוד. בקרב בני אדם יש שלושה סוגים של סביבות חיידקיות, בדומה לקיומם של סוגי דם שונים. החוקרים מפנסילבניה רצו לראות אם הסוגים השונים של סביבות החיידקים קשורים לתזונה שלנו. בחלק הראשון של המחקר, החוקרים גייסו 98 מתנדבים בריאים ואספו דגימות צואה מכל אחד. המתנדבים גם מילאו שאלון מפורט על מנהגי האכילה שלהם. לאחר מכן החוקרים בדקו את הקוד הגנטי של הבקטריות שחיו במערכת העיכול שלהם. הם מצאו כי הבקטריות בקיבה היו מאחת משתי קבוצות כלליות: Bacteroides – סוג חיידקים שהעדיף תזונה מערבית טיפוסית עשירה בבשר ושומן ו – Prevotella – סוג שהעדיף תזונה המבוססת יותר על מאכלים מהצומח, פחמימות וסיבים. בשלב השני החוקרים רצו לראות אם הם יכולים לשנות את החיידקים בקיבה באמצעות שינויים בתזונה. הם גייסו 10 מתנדבים בריאים ששהו בבית חולים במשך 10 ימים של מחקר מבוקר. מחציתם קיבלו תזונה עשירה בשומן ודלה בסיבים והיתר הקפידו על תזונה דלה בשומן ועשירה בסיבים. תוך 24 שעות, צוות החוקר הבחין בשינויים בהרכב החיידקים בקיבה, אבל הסוג המרכזי נשאר אותו סוג, גם לאחר עשרה ימים. הממצאים מראים שחיידקים שחיים בקיבה רגישים לשינויים קצרי טווח בתזונה, אבל כנראה שיהיה צורך בשינוי ארוך טווח כדי לשנות באופן משמעותי את סוג החיידקים החיים בכלל מערכת העיכול (16). * חימום הבית וניצול האנרגיה מומחים הציעו הסבר נוסף לתופעת ההשמנה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות: הזמן שאנו מבלים בחללים מחוממים על-ידי מערכת חימום מרכזית. לדבריהם, השהייה בחדרים המחוממים מונעת מאתנו לשרוף קלוריות בתהליך בו הגוף מחמם את עצמו (17). ייתכן כי רקמה המכונה רקמת שומן חומה (brown adipose tissue) מעורבת בתהליך. רקמת שומן חומה היא צורה של רקמת שומן שמסוגלת להפוך אנרגיה במהירות לחום. בניגוד לשומן רגיל, שאוגר אנרגיה מיותרת, שומן חום פועל כתנור פנימי שלשם פעילותו צורך אנרגיה רבה ולכן "שורף" קלוריות רבות- אבל לשם כך יש להפעילו קודם- וזאת יכולות לעשות טמפרטורות קרות. אם הגוף כבר חם, אין לו צורך להפעיל את רקמות השומן החומות, ולכן אין צריכה של אנרגיה שנדרשת כדי לווסת את חום הגוף. * גם לחברתיות השפעה על הניהול המטבולי הנה דוגמה דווקא מנמלים החוסכות 25% מהאנרגיה שלהן כשהן פועלות בקבוצה. חוקרים מאריזונה בחנו את המטבוליזם של נמלים בודדות ואת מטבוליזם כל הקבוצה שלהן כמודל לתאים בודדים ולגוף, מעין סופר-אורגניזם. במעקב אחרי 13 קבוצות נמלים נבחנו רמות החמצן ודו-תחמוצת הפחמן, קצב הצמיחה, גודל, התנהגות וקצב המטבוליזם של כל הקבוצה ושל הנמלים הבודדות. הם מצאו שקצב המטבוליזם של הקבוצה לא ניתן להערכה על פי תוצרי הלוואי של חברי הקבוצה הבודדים, שכן בפועל הקבוצה ייצרה רק 75% מכלל התוצרים שהיו מייצרים חבריה אילו היו חיים לבד. החוקרים גם מצאו שככל שהקבוצה היתה יותר גדולה כך היה המטבוליזם הכולל שלה נמוך יותר, דהיינו קבוצה גדולה צורכת יחסית פחות אנרגיה מקבוצה קטנה. גודל הקבוצה משפיע על התנהגות הנמלים (18). מודל קהילת הנמלים דומה לצמיחת פרטים, בייחוד בשעור של הירידה במטבוליזם שיורד עם הצמיחה עד לכ- 75%, ייתכן שעם הגודל ניתן לוותר לחלק מחברי הקבוצה על חלק מהפעילויות כמו שבגוף קורה עם חלק מהתאים. * מאותן קלוריות לא כולם משמינים אותו הדבר מדוע שני אנשים יכולים לצרוך את אותה תזונה מערבית עתירת שומן וקלוריות, כאשר אחד משמין והשני נותר רזה? קבוצת חוקרים מאוניברסיטאות ייל וסינסנטי מציעה תשובה לשאלה. לדבריהם המשקל מושפע מתהליכים שלפני הלידה, במוח המתפתח. לרשות הקבוצה היו חולדות עם רקע גנטי שונה ובשל מבנה מוחן שנבדק על ידי החוקרים, הם כבר ידעו מראש מי מהן תשמין ומי לא, לאחר שיחשפו אותן למזון עתיר קלוריות. החוקרים הראו שלחולדות שיתפתחו להיות חולדות שמנות היה כבר מראש שוני במרכז ההזנה במוח. אצל חולדות אלה, הנוירונים האמורים לסמן מתי אכלת מספיק ומתי ל"שרוף" את הקלוריות הם נרפים יותר, בגלל שהם מעוכבים על ידי תאים אחרים במוח. לעומתם, אצל החולדות שהן עמידות להשמנה, נוירונים אלה הרבה יותר פעילים והם מאותתים בזריזות מתי להפסיק לאכול. החוקרים מציעים כי נראה שהחיווט הבסיסי הזה של המוח הוא גורם מכריע בנטייה של אדם להתפתחות השמנת יתר (19). * על הר גבוה מנצלים אחרת את הקלוריות ידוע כבר שבגובה מרזים אלא שחשבו שזה אולי שייך לספורטאים ולפעילות הגופנית הנעשית על ההרים. בניסוי הנוכחי רצו לבחון רק את השפעת הגובה (רמת חמצן נמוכה), ולכן הביאו לשבוע 30 משתתפים שמנים (גיל ממוצע 56, BMI ממוצע 34) ממינכן אל הר אלפי גבוה 2650 מ'. לא הגבילו את המשתתפים במזון אבל כן בתנועה ועקבו אחריהם כולל חודש בביתם אחרי שחזרו מההר. הגברים שהיו על ההר רזו בשבוע כמעט 2 ק"ג וגם אחרי חודש בביתם עדיין היו רזים בכ- 1 ק"ג לעומת זמן תחילת הניסוי. במעקב נמצא כי על ההר נטו המשתתפים לאכול פחות למרות שהיו יותר פעילים בהשוואה לפעילותם בבית. בנוסף נמצא כי על ההר היה המטבוליזם מהיר יותר למרות שהוגבלו בתנועה. כשחזרו לביתם עדיין קצב המטבוליזם היה מהיר יותר, הם שרפו יותר קלוריות ויכולת הפעילות הגופנית עלתה (מבחן 6 דקות הליכה). רמות הלפטין עלו ורמות הגרלין ירדו. נראה ששבוע על ההר "הצית" את המטבוליזם (BMR יותר גבוה) ועשה את ההתעמלות קלה יותר לאנשים (20). מעניין לציין שאכן בקולורדו באיזור הכי גבוה בארה"ב נמצא שעור ההשמנה הנמוך ביותר בארה"ב. * הרזיה דורשת שינוי מערכתי במחקר עם קופים הראו למה דיאטה לבד לא מספיקה להוביל להרזיה. הסיבה, היא שהגוף דואג להוריד את המטבוליזם כך שלא ייאלץ לוותר על מאגרי השומן. בניסוי עם 18 קופות בחנו את השפעת דיאטה של 30% פחות קלוריות במשך חודש. להפתעת החוקרים לא ליוותה את הדיאטה ירידה משמעותית במשקל הקופות וכשניתחו את סך הפעילות הפיסית נמצא שהדיאטה הובילה את הקופות גם לירידה משמעותית בתנועתיות שלהן. בחודש השני כשהורידו ב- 60% את סך הקלוריות בתזונה הפחיתו הקופות עוד יותר מפעילותן ומהקצב המטבולי וזאת כדי לקזז את אבדן הקלוריות מבלי לאבד משקל. יחד עם זה, 3 קופות שאומנו לרוץ על הליכון, שעה ביום, הצליחו לשמור על הקצב המטבולי הראשוני גם עם הדיאטה (21). * עדיף לא להיות רעבים כדי להימנע מפיתויי אכילה כשרמת הגלוקוז יורדת במח, מזון עתיר קלוריות נראה יותר מפתה. חוקרים מאוניברסיטת ייל בחנו את מיפוי המח כשרמות הגלוקוז ירדו והראו כי איזור ריגשי ואימפולסבי בו מאבד את יכולתו להפחית את ההשתוקקות למזון עתיר קלוריות. הקורטקס הקדם-חזיתי במח מגיב דרמטית לריכוז הגלוקוז המגיע אליו. החוקרים שינו את רמות הגלוקוז ישירות דרך הוריד, בחנו את רמת הגלוקוז בדם והראו למשתתף תמונות של אוכל עתיר קלוריות, דל קלוריות או תמונות שאינן מזון. בכל המצבים נסרק המח ב- fMRI. כשרמת הגלוקוז ירדה איזור ההיפותלמוס במח חש את השינוי. איזורים אחרים (insula ו- striatum) הקשורים עם פיצוי הופעלו ואלה מגבירים את הרצון לאכול. ההורמון קורטיזול מפעיל את האיזורים האלה ויתכן שהוא פועל בגלל הסטרס המלווה את ירידת רמת הגלוקוז. התגובה הבולטת ביותר לירידה ברמות הגלוקוז נראתה בקורטקס הקדם-חזיתי, ברמות גלוקוז נמוכות הוא מאבד מיכולתו לעצור את הסיגנלים הדחופים לאכילה שמיוצרים ב- striatum. איבוד יכולת זאת היתה במיוחד דרמטית אצל שמנים בזמן שהתבוננו במזון עתיר קלוריות כך שאין זה מפתיע שהם לא יכולים לעמוד בפני אכילת יתר בייחוד כשהם רעבים (22). גם כאן המסקנה היא שכדאי לאכול בריא ובזמן ולא לאיים על המח בהעדר גלוקוז. * אם קלוריה היא לא בדיוק קלוריה כמה כדאי לאכול? יש הרבה הצעות לחשב כמה נשמין אם לא נאכל מאוזן או איזה שינוי עובר הגוף בזמן ההרזיה. גם השאלה מתי מגיע השינוי היא חשובה, הגוף לא ממהר לשנות את המטבוליזם ומחצית זמן השינוי יכולה לקחת שנה. ויש כמובן הבדל בין שמנים ורזים (23). המלצה - כדאי ללמוד את ההתנהלות האישית ולקחת פיקוד על חלק מהניהול האוטומטי של גופנו.המאמר פורסם לראשונה בגיליון 35, "מטבוליזם" בהוצאת תנובה.   עוד מאמר מקיף על הנושא - Is a calorie a calorie?