היי
אני הדכאון נפגשנו לראשונה לפני חמישה חודשים תוך כדי 2 ניסיונות התאבדות אישפוז (במיון)מאז אני על כדורים וטיפולים פסיכולוגים.אבל הדבר שהכי קשה לי זה הבילבול והתסכול שמלווה אותי בכל יום בבית ובעבודה לאחרונה אני ממש במצב לא מובן דקה שאני שמח ודקה שאני עצוב אני גם כאילו פיתחתי איזה אומץ לא מובן כאילו אני לא מפחד מאנשים מבוסים ממה יגידו או מה יעשו לי..אך אם זאת יש חי התקפי חרדה יום יום שמלובים בכאב עצום בעיקר בחזה..זה הדבר שהכי משגע אותי..מה לעשות??  אני מרגיש במקום להתקדם ולהתחזק אני הולך אחורה...לא לדבר על המחשבות שכל הזמן עוברות לי בראש על מוות ועל החוסר פחד ממנו.טוב מחכה לימים טובים יותר..