תחושת כאב מוגדרת כחוויה חושית המתריעה מפני נזק ממשי או נזק העלול לקרות לאחד מאברי הגוף, במידה וימשיך להיות חשוף לגירוי המזיק. ניתן להבין שכאב משמש כגלאי נזק המודיע על מיקום הנזק בגוף, זמן ההודעה הוא בדרך כלל בזמן אמת. לעתים משמש הכאב גלאי של עוצמת הנזק וחומרתו. כאב הוא הסמפטום, לא המחלה עצמה. תגובת כאב נחרטת בזיכרון במטרה לעזור לנו להימנע בעתיד מגורמים מכאיבים דומים, כיוון שכאב בעיקרון נתפס כחוויה רגשית בעלת משמעות שלילית. סוגי כאב: כאב מושלך - הכאב רחוק מהאיבר הפגוע, הוא מושלך לאזור אחר דרך מסלול עצבי. למשל בפריצת דיסק בחוליות הגב התחתון מורגש כאב ברגל. כאב מקרין - אזור הכאב גדול מאזור הנזק. למשל בהתקף לב יופיעו כאבים באזור החזה בתוספת כאב המקרין ליד. כשאזור מסוים נפגע האזורים סביבו מגיבים גם הם לכאב. לא קיימת פגיעה אבל האזורים ליד מגינים על עצמם ע"י יצירת טבעת הגנתית סביב האזור שנפגע. כאשר מידע נכנס לחוט השדרה הוא עובר עיבוד של האינפורמציה ע"י מערכת בקרת השער הממוקמת בחוט השדרה. מערכת חשובה זו, מכילה סיבים עיצביים דקים – המעבירים מידע אודות כאב, וסיבים עבים - המעבירים מידע אודות מגע, לחץ וטמפרטורה. מידע זה מגיע למוח. במוח קימים אזורים המורידים מסלולים של עצבים לעמוד השדרה. מסלולים אלו יכולים לפתוח או לסגור את מערכת בקרת השער בפני מידע על נזק. זה אומר שהמוח יכול להחליט שהוא לא רוצה לקבל מידע ולחסום אותו (גם ברמת ההתנהגות). המידע אודות הנזק שיגיע בסופו של דבר למוח קשור מצד אחד למאזן האינפורמציה בין הסיבים הדקים לסיבים העבים, תוך כדי התחשבות בתהליכים מוחיים שונים הקשורים לניסיון המוקדם של האדם, להקשר הנסיבתי של הכאב, להחלטות הרצוניות של האדם, למצב רוחו, לרמת ההתרגשות, תשומת הלב, פחד, דאגה וכדומה. ברמת מוח השדרה נעשית הערכת המידע במונחים של השוואה לניסיון העבר, הערכת חומרת הנזק ורק לאחר מכן קיימת בחירה אסטרטגית מה תהיה ההתנהגות המוטורית כתגובה למידע אודות כאב. בתגובה לכאב אין רפלקס אוטומטי. מנוגד לתפיסה הבסיסית לפיה תגובת ההרתעות הרפלקסיבית מכאב הנה אוטומטית. תמיד תהיה קודם כל הערכת נזק ואחר כך תגובה. מוח השדרה חושב ועושה עיבוד של המידע : המידע אודות הכאב עולה מחוט השדרה ומגיע לשתי תחנות עיבוד מידע - למוח האמצעי ולמערכת סיבים השזורים במקומות שונים במוח. תפקידם של תחנות אלה לקבוע את מצב הערנות של האדם. הן עוסקות בהערכת משמעות המידע המזיק, בהיבטים ההכרתיים אודות הכאב ובבחירת האסטרטגיה של התגובה לאירוע הכאב. אין במוח מרכז ספציפי לכאב. ברישום חשמלי EEG ניתן לראות שכל הקורטקס מתעורר, הכל חש כאב ומשתתף בעיבוד. כאב כרוני משחרר כל הזמן חומרים אופיטיים כמו אנדרופינים. אלו מחלישים את מערכת החיסון ומקשים על הגוף להלחם, דבר המביא לסיכון מוגבר למחלות נוספות. חשוב להקשיב לגוף, לא להתעלם מהכאב ולא לצפות שיחלוף מעצמו !!!