"קול שופר נמשך בעומקי המדרגות,
ומסובב הגלגל סביב.
זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד."

25.03.2009
עוד יום רגיל בשיגרת האמ"ש מג"ב ירושלים.. חצי שנה לפני השיחרור המיוחל..
במשך חודש שלם אני מסתובבת עם סחרחורות והקפצות לנוחיות אחרי 3 בקבוקי מים או מיץ או מה שלא יהיה.. רק כדי לנסות להשתלט על הצימאון.
אחרי יומיים חפירות מאימא ומהדודה הנהדרת שלי שהיא אימא השנייה שלי החלטתי לגשת לרופא של הבסיס לבקש לעשות בדיקות דם.. אולי חסר משהו..
כמובן שלא היה חסר שום דבר.. היה עודף..!!

פינו אותי לבית החולים שם נרשמתי עם עודף סוכר שמוכר לכולנו בתור היפרגליקמיה - 369.

הכרתי את מושג הסכרת אבל בגלל שאין לנו במשפחה לא חשבתי על זה בכלל.. כמובן שגם לא קישרתי שום דבר..

בזמן שחיכיתי לתשובות מהרופא הבהרתי להורים שהם לא צריכים להגיע.. שהכל בסדר.. אני בטוחה שזה שום דבר רציני..

ואז הגיעה הרופאה.. ד"ר כהן שאלה אם אני בטוחה שאני לא רוצה לקרוא להורים.. הבנתי שמשהו מעניין הולך לקרות.. אבל אני גיבורה.. והחלטתי לקבל לבד את הדיאגנוזה..

סכרת נעורים. 

באופן מפליא ביותר קיבלתי את זה בדרך מאוד רגועה.. 
התקשרתי להורים.. הם הגיעו.. התייצבנו באישפוז.. קיבלנו הנחיות ונשארתי ללילה..
בבוקר התעוררתי למציאות חדשה לגמרי.
הסברים והרגעות להורים.. כנראה שהם הבינו שהחיים מהיום כבר לא יחזרו להיות כמו שהיו.. כמובן שאני עדיין אופטימית.. לפחות לתאריך ההוא..

התחלתי לקבל הנחיות לחיים החדשים.. מה ואיך לאכול.. איזה זריקות ומתי לקחת.. 

אבל אף אחד לא הכין אותי שהמחלה הזאת פוגעת גם בנפש.. 
היו לי תוכניות לחיים אחרי הצבא.. ידעתי בדיוק ומה אני הולכת לעשות.. נכון שבעיקרון הסכרת לא אמורה לפגוע בתוכניות של החיים.. אבל אצלי הכל השתנה.. 
המון דברים לטובה.. אבל גם המון דברים לרעה..

ב25.03.2009 נולדה אלינה פלוטקין החדשה.. אלינה- בריאת סכרת. או לפחות מקווה להיות כזאת.. אבל כמובן ששום דבר לא נולד בשקט...

קרוב ל3 שנים עם המון היפו והיפר אני מנסה להגיע לאיזון.. או לפחות אומרת לעצמי שאני מנסה.

החלטתי להתחיל לכתוב בלוג כדי להבהיר לעצמי שיש הרבה דברים שהגיע הזמן לשנות בחיים האלה..

ולהתחיל ליישם את היותי בריאת סכרת.. :)