כלומר, יש לי אנשים 'קרובים' אלי, אבל אין לי ממש עם מי לשוחח ולספר דברים, כמו לשוחח על האנשים איתם אני נפגש ויוצא, להתייעץ לגבי מה אני הולך להזמין מחר בבית קפה וכו'. אני כאילו בנדר כפוי של שתיקה, כי לא ממש רוצים שאני אפתח ואדבר ואהיה ה'שגריר' של עצמי, התפקיד החברתי שלי בכל הסביבה הקרובה הוא להיות פאסיבי. אני רוצה להביע דעות ולקבוע לעצמי דברים, מצד אחד, ומצד שני, אני מרגיש שזה כל כך רחוק ממני, ומהמקום בו אני נמצא כרגע בחיים.