אין ספק שאנחנו חיים במציאות מלחיצה. יש יותר מדי סיבות להיות בלחץ וחלק מהאנשים שסובלים מלחץ מפתחים גם תופעות שונות של חרדה ואפילו יכולים לסבול מהפרעות חרדה שונות. הפעם רציתי לכתוב משהו בסגנון אחר: מה לא לעשות עם אנשים חרדתיים: אל תעזרו יותר מדי. אם בן הזוג שלכם אומר לכם שהוא לא מסוגל ללכת לקניות בסופר בלעדיכם, זה כנראה סימן שאתם עוזרים לו יותר מדי. המחשבה שקיימת אצלם בראש היא שהיכולת שלהם להתמודד עם החרדה תלויה בכם, ולא תלויה בהתמודדות שלהם עצמם. במקום לחשוב איך להתמודד בצורה טובה יותר עם החרדה, הם מפתחים תלות באנשים אחרים, מה שגורם להתחזקות התגובות החרדתיות. אל תגידו "תירגע". רוב האנשים לא מסוגלים להירגע כשאומרים להם להירגע, ובדרך-כלל צריך גם תהליך לימוד ואימון כדי ללמוד להרגיע חרדה, וגם זמן כאשר מנסים לעשות את זה. ובכלל, אם אתה מבלה את מרבית הזמן עם חרדה מסיבות כלשהן, ואתה לא רגוע בדרך-כלל, אז נשאלת השאלה אם אתה בכלל יודע איך להירגע. בעצם, הבקשה הזו רק מחזקת את התחושה של האדם שסובל מחרדה שהוא לא יכול להפסיק להיות חרד. אל תגידו "לא קרה שום דבר". בטח שקרה משהו. אפילו אם בעינים זרות מדובר במשהו שולי שאצלכם לא היה גורם לתגובה כזו, העובדה היא שעבור בן המשפחה שלכם האירוע גרם לחרדה. זה מה שחשוב. התעלמות או זלזול לא יפתרו שום בעיה, ואפילו יכולים לגרום לתחושות אשמה, בושה ודיכאון, וכך להחמיר את החרדה. אל תגידו "תחשוב על משהו משמח או מרגיע". תחשבו רגע על סיטואציה שבה פרצו לכם לבית, פירקו את כל הרהיטים ואתם לחוצים וסובלים מחרדה. ואז מישהו אומר לכם "תחשבו על משהו אחר פרט לפורץ שהיה לכם בבית, על משהו משמח". על מה תחשבו? על הפורץ. זה בדיוק כמו שאני אומר לכם לא לחשוב על פרה סגולה. אתם תחשבו על הפורץ גם כי הזכרתי אותו וגם כי במילא חשבתם על זה, ואז אתם תרגישו שנכשלתם כי מישהו אמר שאפשר לא לחשוב על זה. דרך הרבה יותר מעשית יכולה לכלול הצעה לחשוב גם על האירוע הטראומטי וגם על אירועים משמחים ולנסות לאזן ביניהם. אז מה בכל זאת אפשר לעשות עבור בן משפחה שסובל מחרדה? חרדה היא אחת מהבעיות הנפוצות ביותר בתחום בריאות הנפש, אך מצד שני היא אחת מהבעיות שיש יותר דרכים יעילות לטפל בהן. אחת הדרכים הנפוצות היא להיעזר בכל מיני מדריכים לעזרה עצמית. כאן צריך להיזהר מספרים, קלטות וסדנאות שמלמדות את האדם שסובל מחרדה רק דרכים להירגע, לנשום בצורה אחרת או לחשוב אחרת. אלו בהחלט מרכיבים חשובים ובסיסיים בכל שיטה טיפולית מוצלחת, אבל הם לא מספיקים כי אדם שסובל מהפרעת חרדה מפתח "מערכת יחסים" עם החרדה שלהם, עם המחשבות שלהם ועם התחושות. מסיבה זו תרגלי הרפיה לא פותרים את הבעיה הבסיסית של החרדה. פנייה לפסיכיאטר או לפסיכולוג טוב עם ניסיון בטיפול בהפרעות חרדה היא רעיון טוב בפני עצמו. כדאי שגם המטרות של הטיפול יהיו מציאותיות. מי שמבטיח לכם שהוא "יפתור לכם את כל בעיות החרדה לנצח", מבטיח לכם הבטחה לא מציאותית. חרדה היא חלק מהחיים שלנו ולחצים מלווים אותנו בכל מקום. השאלה היא איך אנחנו חיים עם החרדות שלנו ומצליחים להתמודד איתן מבלי שהן משבשות לנו את החיים או פוגעות באיכות החיים שלנו. אפשר להתמודד עם חרדות באמצעות טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי מתאים או שילוב של השניים וההחלטה על הגישה שבה תתמודדו עם חרדה תלויה בכם ובפסיכיאטר שלכם. הדרך הכי גרועה שבה אתם יכולים "לעזור" לבני משפחתכם שסובלים מחרדה היא לא להגיע לטיפול. אדם שסובל מהפרעת חרדה יכול לארגן מחדש את החיים שלו בדרכים לא בריאות שבעצם מחזקות את החרדה. התוצאה כמעט תמיד משפיעה גם על בני המשפחה והחברים, ולכן כולם יחדיו צריכים לבחור בדרך הטיפול שנראית הכי טובה עבורכם ועבור בן המשפחה שסובל מחרדה. התעלמות מהבעיה רק תגרום לה להתמשך יותר זמן ולהשפעה לא טובה על האדם וסביבתו. ----------------- רשימה זו פורסמה במקור בבלוג שלי "דברים שעוברים לי בראש", שם ניתן לקרוא עוד רשימות נוספות בנושאי פסיכיאטריה ופסיכולוגיה.