התחלה של טיפול בדיאליזה מלווה במצב גופני לקוי והדיאליזה הראשונה היא בבחינת טיפול מציל חיים.
עם הכניסה לשגרת הטיפולים הולכת ומתבררת המציאות העגומה שלא חשוב שאתה חתום על כרטיס אדי משנת 2006,  לא משנה העובדה שסוג הדם שלך הוא מאוד נפוץ ולא משנה שאין לך נוגדנים אתה ממשיך בטיפולי הדיאליזה כשהשתלה לא נראית באופק. המערכת סומכת עליך שיש לך משפחה גדולה ומישהו מהם צריך להקריב את אחת מכליותיו על מנת שאתה תזכה בהשתלה כל עוד אתה מספיק חזק לעמוד בה. אם משפחתך מונה מספר נפשות מצומצם הרי שדינך נגזר.
אתה הופך תלוי לחלוטין באיכות אחיות הדיאליזה העובדות במכון הדיאליזה אליו אתה רשום. הן תהיינה אדיבות מאוד ותספקנה לך חומר כתוב על איך  ומהי דיאליזה אך בשום פנים לא תקבל הסבר על הגורמים התלויים באיכות התפקוד של המכון והעובדים בו. אתה צריך לצאת מתוך הנחה שעובדי המכון הם מלאכים בלבן המבצעים עבודתם במסירות נפש. אז לא. אחיות הדיאליזה הן בני אדם שאינם מתוגמלים הכי טוב שיכול להיות, הן עובדות  בתנאי לחץ ולעיתים לאורך מספר משמרות ברציפות. אתה הופך למטופל שניתן להעלים ממנו אינפורמציה, להתעכב במתן הטיפול,  לזלזל בבחירת מקום נעיצת המחט ואפילו כיוונון לקוי של המכונה.
א. נעיצת המחטים
לנעיצת המחט בפיסטולה חייבת להיות אחות מיומנת שתדאג לנעוץ את המחט על פי מישוש כלי הדם ולא על סמך הסתמכות על נקודות הדיקור הקודמות. זוית הנעיצה אף היא מאוד חשבה האחות צריכה לפנות מקום לצד היד עם הפיסטולה ולעמוד בזוית המאפשרת לה שליטה מרבית . לא אחת מכונת הדיאליזה עומדת כל כך קרוב והמכון הוא צפוף ואז המצב הזה לא אפשרי.
המרווח בין המחטים חייב להיות גדול ככל האפשר. לאחיות נוח יותר להסתמך על נקודות הדיקור מהדיאליזה שעברה אבל לאט לאט הן עלולות לצמצם את המרווח  עד למצב של רהסירקולציה שבו הדם המוכנ מהמכונה הוא אותו דם שיוצא ממנה דבר הפוגע באיכות הדיאליזה.
נעיצת המחטים צריכה להיעשות בזווית הנכונה על מנת להימנע מדיקור שיגרום להמטומות. כיוון שהרבה אחיות נכשלות בכך אתה תשמע בכל מכון דיאליזה ש"זה קורה" ו"ככה זה בדיאליזה" ועוד הברקות שנודף מהן ריח של הסרת האשמה מהאחיות והעברתו אל החולה.