השבוע הוזמנתי לערב התרמה למען קרוב משפחה של ידידים, תינוק בן שנה שעומד לעבור ניתוח בבלגיה להשתלת כבד. היה מרגש לקחת חלק בפעילות של קבוצה וקהילה תומכת למען משפחה הזקוקה לסיוע. כשהסבתא פנתה לקהל היא הדגישה שכאשר ילד חולה במחלה כרונית "המשפחה מתמוטטת". כמובן שמיד לאחר מכן היא הצהירה שתעשה הכל למען הנכד והוריו, למשכן את הבית, להתרים בכותל, להפוך את העולם. בליבי לחשתי, כאשר ילד חולה במחלה כרונית "המשפחה מתמודדת" ולא מתמוטטת. אני כותב רבות על מגוון כוחות ההתמודדות שלנו עם משבר ומצוקה.  מאמרים רבים מציינים את הקשר בין האבחנה של מחלת קרוהן לתופעות של פוסט טראומה (PTSD). תקופות של החמרת המחלה מלוות עם תופעות של חרדה, דחק ודיכאון. כל אחד ואחת מהחולים במחלות מעי דלקתיות מכיר את התסמינים הגופניים הקשים והמצב הנפשי הירוד והסבוך שמתעורר. המשפחה כולה חווה משבר ומעמסה רגשית במערכות היחסים ובחלוקת התפקידים. מתרחש שינוי ברצף של החיים השגרתיים. מתערערים כל המרכיבים של מה שהיה מוכר, ברור, עקבי ובטוח עבורנו. הזהות האישית, הביטחון הכלכלי, כושר התפקוד, מקומנו במשפחה, מעמדנו בעבודה ובחברה. כוח הגוף, בהירות המחשבה, ויציבות הנפש. פתאום אנו מוצפים בבלבול, חוסר בטחון, פחדים, חרדות מהעתיד, ואובדן התקווה. אך אל נא נשכח, זהו משבר זמני. הוא טבעי ואף צפוי. בתהליך השיקום אנו מנסים לאחות את הקרע, לחזור אל הכוחות שהיו לנו קודם. חשוב לעשות זאת כמה שיותר מהר. לשתף את הקרובים לנו ואף להיעזר באנשי מקצוע, להצטרף לקבוצה, לדבר על המצב החדש ולקבל אותו. יתכן וקשה לנו למצוא את הכוחות במצב של אובדן הערך העצמי. זהו הזמן להיזכר, להתמקד ולדמיין את עצמנו לפני המחלה, לפני המשבר. הרבה חולים מספרים על הגעגועים ל "מי שהייתי קודם". "הייתי חזק, בריא, שמח. היו לי חלומות לראות עולם, לזכות בתואר, לשרת בצבא...."  האני הבריא עדיין קיים ונוכח, הוא מחזיק חלומות והצלחות ומכיל כוחות ותכונות ייחודיות. חג החנוכה מסמל את המיתוס שלנו כעם בעל כוחות ייחודיים המסוגל לנצח אויבים גדולים וחזקים מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש את מעיין הכוחות והיצירה, האור שבי! הוא לא נעלם, נקודת השבר ערערה את יציבותו ועלינו למצוא אותו מחדש.